Pinned Tweet
אני דוד שרז, יהודי חילוני מאז שנולדתי. והיום אני צם.
בי"ז בתמוז הרומאים הבקיעו את חומת ירושלים והתחילו מסע הרס והרג של שלושה שבועות עד לתשעה באב – שריפת בית המקדש. מה שפחות מוכר לנו זה שהמסורת היהודית מייחסת ליום הזה אירוע קשה אחר – משה רבנו יורד מהר סיני עם לוחות הברית, רואה את העם חוגג ומשתחווה לעגל – ושובר את הלוחות.
כשלמדתי את הדברים האלה לא יכולתי להתעלם מהתחושה שהכל מוכר. שהטקסטים הקדומים האלה זועקים אלינו עכשיו. חורבן פנימי ושבירת בריתות, חילול של כל הקדוש – פשוט באים לידי ביטוי בחורבן החיצוני של המולדת.
האסון מתחיל בפנים. הוא מתחיל כשמאבדים אחיזה ביסודות הקיום שלנו, מתרכזים בעצמנו ומחכים שמישהו אחר יתקן את מה שנשבר.
אבותנו לא קבעו את הצום הזה סתם. הם ידעו טוב מאוד למה חייבים לחקוק את זיכרון החורבן בבשר. כולנו רואים מה קורה כששוכחים. שוכחים כמה שביר, כמה לא מובן מאליו הקיום שלנו פה. כששוכחים את האחריות שלנו, כשמזניחים את הריבונות הפנימית שלנו על המדינה שלנו – אז גם הריבונות החיצונית מתפרקת.
אני קיבלתי על עצמי השנה לזכור מה זה חורבן. מה מביא אותו וכמה הוא נורא. את י"ז בתמוז אקדיש לכל אלה ששילמו את המחיר היקר מכל. החטופים ומשפחותיהם, המשפחות השכולות, הפצועים, המפונים, הלוחמים והלוחמות, בני ובנות הזוג. הם שילמו על ההתפרקות הפנימית של כולנו. אנחנו חייבים להם לפחות את הזיכרון.
מתוך הזיכרון נוכל לתקן. להשבע שלעולם לא נקרע את העם הזה שוב. שלא נסלח ולא נבליג לחוסר אחריות, למריחה ול"יהיה בסדר". להלחם כמו אריות על המדינה הזאת עוד כשיש ברירה. לקחת אחריות על כל המקולקל ולדאוג לכך שהמדרון לחורבן, אותו התחלנו. ייעצר כאן.
David Sherez retweeted
הבחירות הסתיימו, ואיתן גם ה”פרלמנטים”, השולחנות הפתוחים ומפגשי השיח שנבחרי הציבור קיימו ברחבי הארץ. מבחינתם, זה רק קמפיין הבחירות.
אבל מבחינתי, דווקא עכשיו צריך להמשיך לדבר. אפילו יותר.
אני ממשיך עם ״תסבירו לי״, ולא רק ממשיך אלא מתכוון לבנות ולהרחיב את הפעילות הזאת בשנים הקרובות.
אני מאמין שהשיח בין אנשים שחושבים אחרת, היכולת להקשיב, להתווכח, לשאול שאלות קשות ולנסות להבין אחד את השני, הם לא משהו שעושים רק לפני בחירות. הם חלק מהדרך שבה אנחנו צריכים לבנות מחדש את החברה והפוליטיקה שלנו.
ובמיוחד עכשיו, ברגע הקריטי שבו אנחנו נמצאים, אני חושב שהאחריות הזאת גדולה מתמיד.
אבל כדי ש״תסבירו לי״ ימשיך לצמוח ויהפוך לפעילות יציבה, עצמאית ובת קיימא לאורך שנים, אני צריך אתכם איתי.
אני יודע שיש כאן הרבה אנשים שאוהבים את הסרטונים, שמתחברים לדרך ושמאמינים במה שאנחנו מנסים לעשות. ואני רוצה לבקש מכם משהו: אל תישארו רק צופים מהצד. אל תסתפקו בלראות סרטון, לחייך ולהגיד ״וואלה, מגניב״. אם אתם מאמינים בדרך הזאת, תהיו חלק ממנה.
אנחנו יוצאים עכשיו לקמפיין גיוס המונים כדי לאפשר ל״תסבירו לי״ להמשיך לפעול, להגיע לעוד מקומות, לפגוש עוד אנשים ולבנות משהו משמעותי לטווח הארוך.
אני מצרף את הקישור לתרומה בתגובה הראשונה.
גם תרומה חודשית קטנה היא משמעותית, כי היא מאפשרת לנו לתכנן קדימה ולבנות פעילות שלא תלויה במערכת הבחירות הבאה.
אם אנחנו רוצים שדברים ישתנו כאן, אנחנו לא יכולים להסתפק בלצפות מהצד.
אם תרמתם, שימו תגובה וצילום מסך כדי לעודד אחרים לעשות כמוכם 🙏
בברכת בואו נפרק את הגושים 🇮🇱
🤖 Made with AI
גאוני בכל כך הרבה רמות
The AI physical Olympics will be held in Tel Aviv 🇮🇱!! Details and registration below!
Tel Aviv, May 18–19, 2027. 10,000 people in the arena.
Forget scripted, pre-recorded demos where the robot succeeds on take 47. This one will be live!
The P.AI Games—organized by the Israeli National AI Directorate | Prime Minister's Office and led by Guy Altagar—is putting embodied AI to the ultimate test:
10 real-world arenas. $1.35M in prize money. Live scoring in front of an arena crowd.
Here are the events:
→ Pick up oily crystal glasses and pack a dishwasher in under 8 minutes without cracking one.
→ High-speed dynamic baton handoff between two moving robots across a 20-meter track.
→ Face off in real over-the-board chess against another robot, moving pieces and hitting the clock.
→ Balance a raw egg and a full tray of water up an incline ramp with zero spills.
→ Grab a 14-lb bowling ball and take down a full rack of pins.
Humanoids, quadrupeds, wheeled bases, custom manipulators—every morphology is welcome. Whether you want to dominate a single niche challenge or take on all ten, this is where the bar gets set.
No entry fee. Plus, participating teams receive dedicated financial support to make the trip happen.
If you run a robotics startup, lead an OEM team, or build cutting-edge embodied models in academia, this is your arena.
Drop a comment or DM me if your team wants to throw their hat in the ring—I'd love to see you on the floor.
Details and registration: pai-games.com/
השבוע מאות אלפים ברשת התווכחו אם מכה ומדינה צריכות להפוך ל"ותיקן", ערים עצמאיות בלי שליטה של בית המלוכה הסעודי. רוב התגובות אמרו שזה לא יעבוד, כי לאסלאם אין אפיפיור.
אולי הן צודקות לגבי מכה. אבל הוויכוח הזה גרם לי לחשוב על המקום שבו המודל הזה באמת יכול לשנות משהו, וזה לא מכה. זה הר הבית.
אצלנו, שבוע לפני הבחירות, הר הבית שוב הפך לכלי לגייס קולות. רבנים פוסקים למי אסור להצביע, פוליטיקאים עולים כדי להוכיח משהו, והעולם המוסלמי מוציא עוד הודעה ש"ירושלים בירת פלסטין". כולם מושכים את המקום הכי קדוש לנו לתוך המאבק, ואף אחד לא שואל מה המקום הזה צריך להיות.
אני חושב שצריך להפוך את הסדר. כל תוכניות השלום ניסו לפתור קודם את הגבולות, את הפליטים ואת הביטחון, ולהשאיר את ירושלים לסוף. ושם הן נשברו כל פעם מחדש. מה אם נתחיל דווקא ממנה?
הריבונות על ירושלים והאחריות לביטחון נשארות בידי ישראל. מעליהן יכולה לשבת שכבה נוספת, של מעמד מיוחד למקומות הקדושים, משהו שמזכיר את הוותיקן, שבו כל דת מנהלת את המקום שלה ונותנת דין וחשבון. ישראל לא מוותרת, ישראל מארחת. "כי ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים" זה לא פסוק לטקסים, זו הייתה התוכנית מההתחלה.
אני לא יודע אם זה אפשרי מחר בבוקר. אבל אני יודע שמה שעושים היום לא עובד, ושהוויכוח על מכה מראה שאנשים כבר מוכנים לחשוב על מודלים אחרים למקומות קדושים.
אז מה אם נפתור קודם את ירושלים?
אני אגיד לכם מה מעסיק אותי בזמן האחרון. מילים. ספציפית מילים בעברית, כאלה שאנחנו אומרים כל יום בלי לחשוב, ופתאום אתה נתקע על אחת מהן ומבין שהיא יודעת משהו שאתה עוד לא.
נתחיל מ"דבר". בעברית זו גם מילה שאומרים וגם חפץ, משהו שיש בעולם. וזה ככה כבר בתנ"ך, אותה מילה בדיוק. אצלנו אין קיר גבוה בין מה שנאמר לבין מה שקיים.
כתבתי בתקופה האחרונה מעין מניפסט (מי שרוצה שיכתוב ואשלח לו) על בינה מלאכותית וקראתי לו "אברא כדברא", אברא כמו שאני מדבר. ותכלס, היום זה כבר כמעט מילולי. אני כותב למכונה מה אני רוצה, והיא בונה.
"חזון" בא מהשורש ח-ז-ה, לראות. חזון זה משהו שרואים. כל דבר שבניתי בחיים התחיל אצלי בתמונה די מטושטשת, שראיתי הרבה לפני שהיה לי מושג איך מגיעים אליה.
ואז "קדם". שמעתי את הכיוון הזה מגון בן ארי, והוא לא עוזב אותי מאז. "מקדם" זה מזרחה, וזה גם פעם, הימים הקדומים, גן עדן מקדם. ומאותו שורש בדיוק יוצאות "קדימה" ו"קדמה", גן העדן שיהיה בעתיד. מה שאני לוקח מזה, אחרי שהפכתי את זה קצת בראש, זה שאין צורך לבחור בין שורשים לבין התקדמות. בעברית זה יושב על אותה מילה.
אני חושב על הילדים שלי, על זה שאני רוצה שידעו מאיפה הם באים ועדיין ירוצו אל עבר האופק. זה לא סותר. השפה עצמה מסמנת שזה לא סותר.
ויש עוד אחד ששמעתי לאחרונה מרותם בראור, מקור המילה מוצר. משהו שמתחיל מהאינסוף ולאט לאט מוצר ( במובן של נהיה צר) עד שהוא נהיה מוצר (דבר בעולם) וגם, מֵצַר ומוּצָר. מבחינת השורשים אין ביניהן קשר. אבל כל מי שהוציא משהו לעולם מכיר את התחושה. רעיון גדול חייב לעבור במקום צר, לוותר על חלקים ממנו, עד שהוא נהיה משהו שאפשר להחזיק ביד.
בקיצור, יש לנו שפה שבה לדבר ולבנות הם קרובי משפחה. וזה מחייב.
ובהקשר של החיים, מדינת ישראל, העם היהודי והאנושות, אם כל מה שאנחנו אומרים על העתיד זה רשימה של פחדים, יש סיכוי לא קטן שזה גם מה שנבנה. ואם נדבר גן עדן, נבנה גן עדן.
אז מה המילה שלכם לישראל של עוד עשרים שנה? באמת שואל.
התמונה מהכניסה לבית
שמעתי הבוקר שיחה של הרב אורי שרקי והרב תמיר גרנות, שעה ורבע על אחדות וגאולה, ויצאתי ממנה עם שאלה אחת שלא עוזבת אותי. אוקיי, אז מה עושים עם זה?
זו שיחה שנוגעת כמעט בכל מה שאני עסוק בו היום, אז אני רוצה לנסות להוציא ממנה משהו מהצד של מי שעושה.
הם מתחילים גבוה. גרנות מסביר שהאסלאם כופה אחדות מלמעלה ומוחק כל שונות, שהמערב הלך לכיוון ההפוך ונתן לשונות לפרק כל דבר משותף, ושעם ישראל אמור להחזיק רעיון אחר, אחדות שמתגלה דווקא מתוך השונות. והמילה היהודית לדעתו היא "הנני", אני פה, פונה החוצה. יפה, אבל
מה שתפס אותי זה ששניהם טוענים שזה קורה עכשיו, אצלנו, ממש. גם אני מרגיש את זה.
שרקי בטוח שהאחדות כבר כאן. יש צבא אחד, הוא אומר. בבית שני היו שלושה צבאות בתוך ירושלים הנצורה, ואצלנו התל אביבים לא עזבו ונוער הגבעות לא הקים צבא משלו. יש בינינו "קונסנזוס סמוי". הוא אפילו קורא לעצמו חולה באופטימיות ואומר שהוא לא מצליח להירפא מזה.
גרנות פחות בטוח. הוא רואה שהשקר נהיה נורמלי בפוליטיקה, שיש רצון לנצח ולהשאיר את הצד השני על הרצפה, ושהטכנולוגיה בונה אנשים מחדש בזמן שלרובנו אין שום "מערכת הפעלה" שמאפשרת להגיד לה לא.
אז מי צודק? אני חושב שתכלס שניהם, ושהפער ביניהם זה בדיוק המקום שבו צריך לעבוד.
כל יזם מכיר את זה. אתה מרגיש שיש ביקוש, שאנשים רוצים משהו שעוד אין לו שם. אבל אם אף אחד לא קם ובונה את המוצר, הביקוש הזה נשאר באוויר, ואחרי כמה שנים הוא נעלם או שמישהו אחר לוקח אותו.
ככה אני שומע את השיחה. הקונסנזוס הסמוי של שרקי זה הביקוש, והדאגה של גרנות זה שעוד אין מוצר. ואת המוצר הזה, בואו נודה, לא רבנים יבנו ולא פוליטיקאים. הוא ייבנה על ידי אנשים שיודעים לקחת רעיון ולהוריד אותו לקרקע.
וגרנות בעצם נותן כיוון. הוא מספר שלפני המלחמה ישב בהמון מעגלי שיח, ואומר בלי לייפות "הניסיון שלי רע, זו לא הדרך". מה שעובד זה לעשות משהו ביחד, כמו בצבא, שם אתה מוכן למות בשביל מישהו שהוא הכי שונה ממך. ואז הוא מוסיף שאי אפשר להשאיר את האחדות רק לצבא. ועוד משפט שנתקע לי: צריך לשתוק קרוב. וכדי לשתוק ליד מישהו קודם צריך לאכול איתו ולעבוד איתו.
את זה ראיתי בבית המדרש שהקמנו עם תלמידים חרדים, כשיושבים מול סוגיה ומול דוח כספי, ואני רואה את זה באל הדגל. ברגע שיש משימה, הוויכוח על זהות יורד מהשולחן די מהר.
וזה נכון גם לגבי הטכנולוגיה. מי שבונה היום עם בינה מלאכותית רואה איזה כוח יש לה, ואת מערכת ההפעלה הזאת לבן אדם שום חוק לא יבנה לבד. היא צריכה לצמוח מהבית, מהקהילה, מהחינוך. בסוף ריבונות מתחילה בבן אדם שיודע להגיד לא.
ויש את העניין של ההכרעה. שרקי אומר שפוליטיקה זה מקום שמכריעים בו, "לפני ההכרעה ואחרי ההכרעה אנחנו אוהבים". גרנות רוצה להוביל בהסכמה רחבה ובלי להשפיל אף אחד. ואני חושב שתנועה שלא יודעת להכריע הופכת מהר מאוד למועדון דיונים, אבל השאלה האמיתית היא איך מכריעים ככה שמחר הצד השני עוד יכול להצטרף.
אז מה אני לוקח מזה. שני הרבנים האלה נתנו פה חזון, ואפילו אמרו שהוא כבר מתחיל לקרות. בלי מי שירים אותו זה יישאר דרשה יפה. אז עכשיו זה עלינו. ו"הנני" של גרנות, אם חושבים על זה, זו בדיוק המילה של מי שמקבל צו ומתייצב ואומר: ״אני פה, מה צריך?״
השיחה המלאה, שווה כל דקה:
youtube.com/watch?v=iOsH_TVV…








