תקראו את הדברים החשובים של יובל בלומברג: מדינת ישראל נמצאת בסכנה קיומית אמיתית ומוחשית. אם האיראנים ישיגו גרעין, שום דבר כבר לא ישנה יותר. הכל כל כך טפל אל מול הסכנה הקיומית של איראן והציר השיעי. הסערות המבוימות והמומצאות חדשות לבקרים נועדו להסיט את תשומת הלב מהדבר האחד שהוא החשוב ביותר: סיום העבודה באיראן. זה נוגע בקיום הפיזי של כל אדם ואדם כאן. יש לנו עוד שנתיים של טראמפ לסיים את העבודה באיראן, ואין לדעת מה יהיה לאחר מכן, אם זו תהיה קמאלה האריס, או תואם מאמדני כלשהו. זה חלון הזמן שנותר לנו כדי להשלים את העבודה הנדרשת כדי להבטיח את הקיום הפיזי שלנו לשנים הבאות. כל משאבי המדינה הנדרשים, צריכים להיות מושקעים במשימה הזו. קטאר, חרדים, אוריך, גיוס, התראות. הכל מסך עשן ענקי כדי להסתיר את הנושא היחיד שניצב מעל כולם בפער. אם יפלו במרכז הארץ שתי פצצות אטום, את מי יעניינו כל סערות הסרק האלה? הדורות הבאים לא יסלחו לנו אם נפספס את חלון ההזדמנויות ההיסטורי שמאפשר לנו לנסות ולהשלים את המשימה הקריטית ביותר שעומדת בפני הדור שלנו. זה לא יקרה עם ראש ממשלה שמוחזק בצווארו על ידי האחים המוסלמים וסייעני הטרור. זה לא יקרה עם ראש ממשלה שלא מסוגל להרים את הטלפון ולנהל שיחה אינטימית רציפה עם טראמפ. זה לא יקרה עם ראש ממשלה שלא מסוגל לעמוד בלחץ של ראיון טלויזיה. השינאה לנתניהו, ככל שהיא עולם ומלואו עבור מחנה שלם, לא תעזור מול הגרעין האיראני. כל אחד שדואג לקיום הפיזי שלו, של משפחתו, ושל אהוביו, ידו צריכה לרעוד לפני שהוא בוחר במישהו שלא יהיה מסוגל להשלים את המשימה, ובכך לדון את עצמו ואת משפחתו לסכנה של שואה שניה, בגלל השינאה הפוליטית שלו או בגלל סערת דמה מטופשת וחסרת חשיבות.

שימו לב: הפרסום של פעיל הליכוד רמי בן יהודה, המציג את איש התקשורת רפי גינת כתומך בנתניהו, הוא פייק >>

לפני 12 שנה בנט השיק את קמפיין ״מפסיקים להתנצל״. הוא התחפש להיפסטר תל אביבי, ולעג שאנחנו לא מספיק אוהבים את ישראל. הלילה אותו הבנט מגיע לתדר בתל אביב. הוא אוהב את הקהל והקהל אוהב אותו. מתקבל כמו כוכב. אני חושב שזה מקסים. מהפך.

מתחיל את המסע חזרה מסן פרנסיסקו. על המטוס איתי לא מעט ישראלים לשעבר שבאים להצביע. הזוג שדיברתי איתו בטרקלין - לא הצביע מתחילת שנות 80 (!!). אני אופטימי ומלא תקווה.

ציוץ אישי. אישי פוליטי. ב-27.10, לפני כמעט לפני שלושה עשורים, נפצעתי קשה מאוד בקרב פנים אל פנים עם לוחמי חיזבאללה בין ריחן לסוג׳וד. איבדתי ריאה, תפקוד ביד (וקצת), ועברתי שנים של שיקום לא פשוט. המח״ט שלי בגולני בתקופה ההיא היה גדי אייזנקוט, ומפקד הגזרה יאיר גולן (שהעלה אותי למשפט על טעות בניווט כמה שבועות קודם). מאז ועד היום לא הפסקתי לרגע להאמין שצריך ואפשר להפוך את המקום הזה למקום טוב יותר, והקדשתי את חיי כדי לנסות לעשות את זה ממש בכל יום מאז. ב-27.10, יום שלישי הקרוב, האפשרות הזו, להפוך את ישראל למקום טוב יותר, עומדת למבחן הגדול ביותר שאני חוויתי בחיי הבוגרים. לא בגלל השאלה מי ינצח בבחירות, אלא בגלל השאלה מי אנחנו נהיה, מה הסיפור שלנו, ומה נראה במראה ביום שאחרי הבחירות. מעולם בהיסטוריה של ישראל השאלה שעומדת על הפרק לא הייתה ברורה יותר. אם אחרי ארבע שנים של ממשלה קיצונית, משיחית, אלימה, מושחתת וכושלת, הציבור הישראלי יבחר שוב בנתניהו לראשות הממשלה, זהו איתות ברור לחברה הישראלית ולקהילה הבינלאומית שישראל כפי שהכרנו אותה כבר לא קיימת עוד, ושישראל החדשה מבוססת על הסיפור והערכים של בן גביר, סמוטריץ׳, החרדים ושאריות הליכוד הפופוליסטי. מהצד השני, אם יתרחש כאן מהפך, כפי שאני מאמין ומקווה שיתרחש, יהיה לנו עוד המון מה לתקן, אבל לפחות נוכל להמשיך להאמין שתיקון הוא אפשרי כי הפלטפורמה הערכית והזהותית, עבורה אני ואחרים סיכנו את חיינו, חינכנו את ילדינו, ופעלנו בכל דרך כדי לקדם, היא עדיין הבסיס עליו מושתתת מדינת ישראל. זו צומת שממנו לרבים מאיתנו יש תחושה שלא תהיה ממנו חזרה. באופן אישי, אני לא ישן כבר חודשים, גם מתוך דאגה עצומה לגורל המקום הזה, אבל גם בניסיונות לא פוסקים לסייע לכל מי שפועל כדי להביא לשינוי המיוחל. קשה לי לתאר במילים כמה תקווה ואפילו שמחה מעוררת בי האפשרות או המחשבה שאייזנקוט, המח״ט שלי לשעבר, עשוי להיות זה שיוביל את ישראל לתיקון. האנושיות, הערכיות, היושרה, והדרך - זה כל מה שהייתי רוצה לראות בראש הממשלה שלי. ועדיין, כדי שהתמונה תהיה שלמה, וכדי שיהיה כאן תיקון אמיתי, לצערי לא אוכל להצביע לו. פשוט כי לצד איזנקוט כראש ממשלה, ב-27.10 ישראל חייבת שיאיר גולן והדמוקרטים יהיו גדולים. הם עמוד האש הערכי שלפני המחנה, הם ישראל הדמוקרטית, היהודית, הבטוחה והשוויונית שאני כל כך רוצה לראות כאן. הם אלו שמבינים וגם אומרים בצורה מפורשת, שאם ישראל לא תהיה מתקדמת, שוויונית, שוחרת שלום, ומוסרית, היא לעולם לא תהיה בטוחה, ולא תוכל לקיים את החזון הבסיסי על בסיסו הוקמה. לשמחתי, העובדה שבישראל אין שום משמעות לגודל המפלגה הגדולה, אלא רק לגודל הגוש, מאפשרת לי פריביליגיה אדירה - להצביע למפלגה שחשוב לי שתוביל את ישראל מבחינה ערכית (הדמוקרטים), ולסמוך עליהם במאה אחוז שיתמכו באיזנקוט, שאני כל כך מאמין בו לראשות הממשלה. כשזה יקרה, כשהסיפור שלנו יחזור להיות שלנו, אני ועוד הרבה אחרים, נוכל לחזור לישון בשקט. טוב, אולי ללילה אחד, כי אחריו נתגייס בכל הכוח לסייע לממשלה החדשה לתקן את המדינה.

ספוילר: זו אינה כרזה של ישר! בדרך בגין בירושלים מופיע השלט הזה בערבית בצבעי הקמפיין של ישר! בו נראים איזנקוט, גולן, ליברמן, בנט, טיבי ומנסור עבאס. לנוסע במהירות בבגין זה נראה כמו כרזה של איזנקוט בערבית המתארת לכאורה את ממשלתו העתידית, המסר פשוט וברור ואמור לייצר הטעייה אצל הנוסעים. אבל בתכלס זה פשוט שלט של הליכוד שנעשה ב-AI עם הכיתוב הרגיל של קמפיין הליכוד אבל בערבית. אגב, זה מעצים את ההטעייה של הליכוד כשבצומת לפני ואחרי ישנם שלטים אמיתיים של איזנקוט באותם צבעים.