Pinned Tweet
Some hard truths about Israeli electoral politics, which you won't read in English-language analyses, and which are rarely said in Hebrew-language writings either - some people don't know them, and many try very hard not to know them.
1) Political parties are like guns that jerk leftward, and which you need to aim to the right of the target to actually shoot the target. Which is to say, every single political party's rhetoric is two standard deviations to the left of the policies that it will actually promote when in government.
The reasons for this are many, but the main one is that Israel's international environment and its unelected officials exert leftward pressure on policy. Without active interference by the elected government, in autopilot mode, between any two options the more passive and the more dovish one will be implemented. Constant friction and rightward push is required even to just keep things as they are.
2) Party platforms are irrelevant and not worth reading. Almost every party, with the exception of the Democrats, has a center-right to right-wing written platform. These platforms are meaningless and largely unrelated to the party's actual policies. For this reason it's also extremely midwit to complain that a party has no published platform. These are unnecessary for understanding the party's actual policies.
3) The most important thing about a party is not what it wants, but what it's willing to sacrifice a lot for. On paper, 80% of political actors want the same thing: no Palestinian state; free market economy; most Haredim should enlist in the army; no "coercion"; improve diplomatic relations with Europe, the US, and really everyone; expand the Abraham Accords; go tough on Iran. In reality, nobody will do all of these things, and you're lucky if your elected MKs will promite half of them.
If you want to know what a party will promote, ask not what it wants, but what it wants to avoid at virtually any cost - even avoiding it will hurt a lot diplomatically/economically/socially, etc. A party's true platform is not what it wants, but the place where it refuses to get dragged even if the skies fall.
4) The party's slate of candidates, except for its leader, is also an unreliable guide to its expectable policies. Tokenism is rampant in Israel. Most politicians think that if they cram their slate with people with a certain background, then people with that background will vote for them. They are wrong, but they keep assuming that. Eisenkot's Yashar is full of knitted kippahs, but the party's support among the national-religious is miniscule. Ben Gvir's Otzma Yehudit has both religious and secular candidates, but few seculars vote for the party. And so on.
5) The correct way to determine a party's probable policy is opinion polls among its voters, and the base's socioeconomic and ethnoreligious composition. As I said, on paper almost everyone is right-wing about security, capitalist about the economy, and wants peace and good relations with our neighbors and trade partners. But as I also said, it doesn't matter what people want; the real question is where they refuse to be dragged - by coalition partners, by inertia, by international pressure, and so on.
So as a rule of thumb, look at who the voters are, and you can figure out policy. A nominally right-wing party won't dig in its heels about building E1 even in the face of sanctions, if its core base consists of upper-middle class hilonim in Gush Dan who cannot bear the thought of losing visa-free travel to Europe. A nominally capitalist party is unlikely to lower taxes or increase competition by letting in Uber if 70% of taxi drivers vote for it and if the average socioeconomic score of its strongholds is 5.7/10. And so on and so forth.
6) Finally, just my sense personally. I strongly believe that most Israelis know these things. They go through the moves, they argue, they insist "but the party I'm voting for also wants X!!", but deep down they know all the things I wrote above. These arguments are an exercise in trying to make cognitive dissonance go away. It's hard to be a well-informed, intelligent voter in Israel because if you're honest with yourself, you know that however you vote, you'll give up things very dear to you. That's difficult to accept, so most most voters bargain before they resign themselves to the foul-tasting compromises they inevitably have to make. It looks like they are argueing with you, but really they are bargaining with themselves.
Netanyahy clearly cannot form a government, but to anyone who wasn't in Channel 14's parallel reality, this was already known before the election. So, he didn't win.
But he lost only if Eisenkot can form a coalition, and so far it's not clear at all that he will be able to do that. If the results look like in the exist polls, the election's most important part is still ahead of us.
מה שמטורף בסקר הזה הוא שאפשר לדעת שהתוצאות מאוד שונות רק מדפוסי ההצבעה לפי אופי הישוב, שכבר ידועים. ב2022 זה היה 60/60 אם לא היה אחוז החסימה.
אנחנו כבר יודעים ששיעור ההצבעה:
- עלה דרמטית ביישובים ערבים (זה כן משתקף בסקר)
- עלה בחדות במועזי מרכז-שמאל
- עלה קצת, אבל פחות, במועזי ימין
- ירד בערים חרדיות
בטווח הארוך הדמוגרפיה עובדת לטובת הימין, אבל 4 שנים לא משנות כל כך, ורוב היתרון מגיע מהמגזר החרדי שפחות יצא להצביע הפעם.
רק מהנתונים האלה אפשר להבין שהימין איבד מנדטים לטובת האופוזיציה. לפי הסקר הזה העליה של המפלגות הערביות קרתה אך ורק על חשבון האופוזיציה היהודית.
טירוף. פשוט טירוף. מביך.
Quick thoughts about the exit polls:
1) I can’t believe Channel 14 is still at it. Guys, it’s over. Are you also going to publish your own vote count?
2) Eisenkot bloc + Ra’am has no 61 in any exit poll.
3) Minority coalition is a possibility according to every poll except Filber. This was always going to be the case; Bibi’s bloc was never going to get 61.
3a) It looks like the Joint List has more mandates than Lieberman. That means he can’t veto a minority government even if he wants to. Question if anyone else will; unclear.
4) Likud + Yashar + Haredi parties have 61 mandates in most polls. Unfortunately.
One-two mandates here or there could make all the difference about what’s possible. It’s either a clear defeat for the right bloc or a hung Knesset. By tomorrow, we’ll know.
Rafi DeMogge רפי דמוג retweeted
אני רוצה להציג לכם תרחיש מופרך בבסיסו, כי הוא מניח שאין מעבר משמעותי בין הגושים. המיקוד שלו הוא שיעור ההצבעה, חלוקת קולות משוערכת מחדש בתוך הגושים (לפי כללי אצבע שלי!), והזליגה מתחת לאחוז החסימה.
זה תרחיש בלבד, קחו עם קורטוב של מלח, שום ופלפל שחור כדי להסוות את הטעם.
אנשים מדברים על האפשרות הלא מאוד סבירה אבל בשלב זה גם לא לגמרי אפסית, שליברמן לא עוברת את אחוז החסימה.
מה ששוכחים: זה כנראה *טוב* לאייזנקוט. אני מניח שגם וינטר וגם הנדל לא עוברים. לאייזנקוט + ערבים עדיין יהיו 61+ מנדטים, ואם ליברמן לא עובר, לא יישאר אף אחד בגוש אייזנקוט שאפילו העמיד פנים שהוא מתנגד לממשלת מיעוט.
שום דבר לא עשה נזק כל כך גדול לימין כמו ערוץ 14. אם לאייזנקוט יש שכל, הוא לא רק לא יסגור אותו אלא יממן אותו מתקציב ממשלתי.
אני מבין מכל מני הקלטות שעולות לרשת היום שסמוטריץ' מאוד פופולרי בקרב חילוניות סגולות שער שבסוד מצביעות לציונות הדתית, ואייזנקוט מאוד אהוד בקרב חרד''לים שמסתירים את דעתם בקהילה ובשקט משלשלים לישר.
Rafi DeMogge רפי דמוג retweeted
מתחיל להיראות כמו מפולת לימין
votes26.com/?v=turnout
לצערי, לאור שיעור ההצבעה הגבוה במיוחד, קלוד הוריד את ההסתברות שוינטר יעבור ל25%. זה משאיר אותי עם סמוטריץ׳. לא החלטה קלה, אבל ההחלטה הרציונלית בעיניי.
למי אצביע: לציונות הדתית או לוינטר? התשובה: 30%. אסביר.
המתרה שלי בהצבעה לכנסת אינה לבטא את עצמי, או להביע מחאה, או להצביע למי שהכי מייצג אותי, או להעניש או להטיב. היא דבר אחד בלבד: למקסם תועלת - למקסם את הסיכוי לממשלה שסבירה בעיניי ולהוריד את הסיכוי לממשלה שאינה סבירה.
החיסרון של וינטר הוא שיש לו סיכוי הרבה יותר נמוך להיכנס לכנסת מאשר לסמוטריץ'. באופן פרדוקסלי, מבחינת הבוחר זה גם היתרון שלו: כל קול נוסף שתורם למנדט הרביעי (כלומר למספר המינימלי הנדרש) של וינטר שווה הרבה יותר מכל קול נוסף שתורם למנדט השישי או השביעי של סמוטריץ'. כלומר: ההסתברות שהקול שלך יוסיף ערך נמוך יותר אם תצביע לוינטר, אבל אם בסוף הוא עובר, אז הקול שלך יתרום הרבה יותר ערך. בלשון הכלכלה ושל תורת ההחלטות, שני הפקטורים חשובים לערך המוסף השולי הצפוי של הקול שלך.
ביקשתי מקלוד את השאלה הבאה: מה ההסתברות שהציונות הדתית תיכנס לכנסת, ובהינתן שאין לי עדיפות בין סמוטריץ' לוינטר, מה צריכה להיות ההסתברות שוינטר יעבור כדי שהערך המוסף השולי הצפוי של קול אליו יהיה גבוה יותר מהערך המוסף השולי הצפוי של קול לסמוטריץ'?
קלוד העריך את הסיכוי של סמוטריץ' להיכנס כ90%, ועל בסיס הזה חישב שההסתברות שוינטר ייכנס צריכה להיות 29% כדי "לשבור שוויון". באופן שמרני אעגל את זה ל30%. (צ'ט ג'יפיטי נתן מספר נמוך יותר. כשהראתי לו את התגובה של קלוד, הוא תיקן את עצמו, וכאשר הראתי את התגובה שלו לקלוד, קלוד התעקש. קלוד כנראה צודק.)
הופתעתי מהתשובה הזו, האינסטינקט שלי היה להצביע לוינטר רק אם יש לו לפחות 40% סיכוי לעבור. ביום הבחירות אבקש מהבינה לחשב את הסיכויים מחדש ואצביע בהתאם, אבל כרגע הבייסליין שלי הוא שלוינטר צריך להיות 30% סיכוי או מעל כדי שאצביע לו.
נ.ב.: אל תהיו אהבלים, אל תענו לי בתגובות "וינטר בוודאות לא יעבור". אין פה וודאות, יש הסתברויות. יכול להיות שההסתברות שהוא יעבור נמוכה. השאלה כמה היא נמוכה - במונחים כלכלים ההסתברות לא צריכה להיות גבוהה כדי שיהיה רציונלי להצביע לו.
Rafi DeMogge רפי דמוג retweeted
למי אצביע: לציונות הדתית או לוינטר? התשובה: 30%. אסביר.
המתרה שלי בהצבעה לכנסת אינה לבטא את עצמי, או להביע מחאה, או להצביע למי שהכי מייצג אותי, או להעניש או להטיב. היא דבר אחד בלבד: למקסם תועלת - למקסם את הסיכוי לממשלה שסבירה בעיניי ולהוריד את הסיכוי לממשלה שאינה סבירה.
החיסרון של וינטר הוא שיש לו סיכוי הרבה יותר נמוך להיכנס לכנסת מאשר לסמוטריץ'. באופן פרדוקסלי, מבחינת הבוחר זה גם היתרון שלו: כל קול נוסף שתורם למנדט הרביעי (כלומר למספר המינימלי הנדרש) של וינטר שווה הרבה יותר מכל קול נוסף שתורם למנדט השישי או השביעי של סמוטריץ'. כלומר: ההסתברות שהקול שלך יוסיף ערך נמוך יותר אם תצביע לוינטר, אבל אם בסוף הוא עובר, אז הקול שלך יתרום הרבה יותר ערך. בלשון הכלכלה ושל תורת ההחלטות, שני הפקטורים חשובים לערך המוסף השולי הצפוי של הקול שלך.
ביקשתי מקלוד את השאלה הבאה: מה ההסתברות שהציונות הדתית תיכנס לכנסת, ובהינתן שאין לי עדיפות בין סמוטריץ' לוינטר, מה צריכה להיות ההסתברות שוינטר יעבור כדי שהערך המוסף השולי הצפוי של קול אליו יהיה גבוה יותר מהערך המוסף השולי הצפוי של קול לסמוטריץ'?
קלוד העריך את הסיכוי של סמוטריץ' להיכנס כ90%, ועל בסיס הזה חישב שההסתברות שוינטר ייכנס צריכה להיות 29% כדי "לשבור שוויון". באופן שמרני אעגל את זה ל30%. (צ'ט ג'יפיטי נתן מספר נמוך יותר. כשהראתי לו את התגובה של קלוד, הוא תיקן את עצמו, וכאשר הראתי את התגובה שלו לקלוד, קלוד התעקש. קלוד כנראה צודק.)
הופתעתי מהתשובה הזו, האינסטינקט שלי היה להצביע לוינטר רק אם יש לו לפחות 40% סיכוי לעבור. ביום הבחירות אבקש מהבינה לחשב את הסיכויים מחדש ואצביע בהתאם, אבל כרגע הבייסליין שלי הוא שלוינטר צריך להיות 30% סיכוי או מעל כדי שאצביע לו.
נ.ב.: אל תהיו אהבלים, אל תענו לי בתגובות "וינטר בוודאות לא יעבור". אין פה וודאות, יש הסתברויות. יכול להיות שההסתברות שהוא יעבור נמוכה. השאלה כמה היא נמוכה - במונחים כלכלים ההסתברות לא צריכה להיות גבוהה כדי שיהיה רציונלי להצביע לו.
Rafi DeMogge רפי דמוג retweeted
אם אתם מכורים לפוליטיקה, וממש חשוב לכם לעקוב אחרי ספירת הקולות, קבלו את האתר למעקב ספירת הקולות לבחירות לכנסת ה-26 בישראל.
מה תקבלו? הרבה מידע שמבוסס על היסטוריית ההצבעה, הערכה סטטיסטית על תוצאות האמת העתידיות ועוד.
האתר בנוי לשיתוף והטמעה, גם באנגלית.
votes26.com
Rafi DeMogge רפי דמוג retweeted
בעולם שהשמאל מתיימר לחלום עליו - בו הלאומיות לא חשובה, ורק הפרט מעניין - המצע של המפלגה של וינטר הוא ליברלי ממש: לסייע לעזתים שבערך 80% מהם מעוניינים נואשות להגר למקום טוב ולחמוק מעריצות איסלאמית, לעשות את זה. אבל האמת שהלאומיות חשובה מאוד לשמאל, כל עוד היא לאומיות של שנאת ישראל.
Always strikes me how different people sound in these old Israeli videos. A lot of 'ethnic' accents still common. Pre and post-90s feels like two different countries
מסכים עם כל מילה, חוץ מהמשפט האחרון: 70% אחוז הצבעה בימין לא יספיק.
כל היום הסתובבתי במעוז השמאל בו אני גרה וזאת המסקנה שלי לגבי מחר:
השמאל ילך מחר בנחת לקלפי ויצביע לאייזנקוט או בנט בלי להבין שהוא מוכר את המדינה שלו במכירת חיסול באותו הרגע. הוא יספר לעצמו שהם לא יקימו ממשלה עם ערבים, או שבנט ואייזנקוט זה בכלל לא קשור ליאיר גולן והם מין ימנים מתונים כאלה, בחירה שפויה ומובנת מאליה אל מול הרשע הקרוי גוש הימין- ביבי, בן גביר, סמוטריץ. או שמנסור עאבס הוא ציוני .
הם לא רוצים לשמוע עובדות, הם לוקחים את החיים הטובים שלהם פה כמובן מאליו, אבל בכל הבעיות מאשימים את הממשלה. הם לא מבינים איסלאם, לא מבינים איום קיומי, לא מבינים מה זה דיפ סטייט. הם מתעניינים באיך הנציגים שלהם נראים ומדברים, והאם הם חמודים ולא מתלהמים . כמו בנט ואייזנקוט.
ולא מקשיבים בכלל למה שיוצא להם מהפה.
בנוסף לזה הם לא חושבים שהם צריכים להסביר את עצמם, הם צודקים מעצם היותם האליטות החכמות שצריכות להציל כאן את הערסים הביביסטים שלא יודעים מה טוב להם.
הם איבדו את השכל, איבדו את הדרך, אין להם טיעונים ואין להם רצון לשמוע.
אלה האנשים שאני חיה איתם, גדלתי איתם, אוהבת אותם עד היום ועד לפני כמה שנים גם הייתי אחת מהם.
אני כאן כדי להגיד דבר חשוב לאנשי הימין מחר- אמנם יש עוד כמוני בעיקר מאז ה7.10 (אני התעוררתי לפני) אבל מבחינתכם-
אל תבנו על זה.
אל תבנו על מתפכחי שמאל, אל תבנו על האמת המובנת מאליה שתכה בראשם, על כך שהמדינה זזה ימינה, שזה כל כך ברור מה צריך לעשות כאן מאז ה7.10. אל תבנו על ימנים חרוצים שירוצו לקלפיות. תרימו את עצמכם ותלכו להצביע.
זאת פעולה קטנה שהכל תלוי בה.
כי אנשים שמוכנים להטיל ספק בזהות האליטיסטית שלהם הם נדירים- ואליטיסטים לרוב גם לא יודעים לזהות סכנה גם כשהיא עומדת להם מול הפרצוף וצורחת טרור.
וזה לא משנה כמה נסביר, נתחנן, נראה, נוכיח- יש אנשים שפשוט לא יבינו.
קומו. תצביעו מחר. ותדאגו להביא אתכם את כל מי שאתם יכולים.
אם יהיו 70% אחוזי הצבעה בימין אנחנו ננצח ונציל את המדינה שלנו.
אף אחד לא נשאר מחר בבית
אף אחד



















