Roie Labes

אם אני הייתי אייזנקוט, בשבוע הבא הייתי מודיע שפניי לממשלת אחדות אמיתית. ובמקביל, הייתי משתלט על הכנסת ומתחיל לחוקק. כל שבוע חוק חדש, שמממש הבטחת בחירות של גוש השינוי מצד אחד, ומשנה את חישובי הרווח וההפסד של נתניהו מצד שני. המצב שנוצר אחרי הבחירות הוא פלונטר פוליטי כמעט מושלם: אף גוש לא יכול להרכיב ממשלה, אבל לאף אחד מהגושים גם אין תמריץ אמיתי להקים ממשלת אחדות. נתניהו אומר לעצמו: זו התוצאה הכי טובה שגוש השינוי הצליח להשיג. בבחירות הבאות הפער אולי יצטמצם, ועם קצת מזל אגיע ל־61. בינתיים אני ראש הממשלה, הכול פנאן. מבחינתי אפשר להישאר ראש ממשלת מעבר עוד שנה. מה יש לי להפסיד? מנהיגי גוש השינוי אומרים לעצמם: אין שום טעם להיכנס לממשלת אחדות עם ביבי. אין לו עניין בשותפות אמיתית, והוא ילעס כל מי שייכנס אליו לממשלה, בדיוק כמו שלעס את גנץ. וחוץ מזה, הבטחנו לבוחרים שלנו ועדת חקירה ממלכתית, ביטול חוקי ההפיכה, שוויון בנטל ועוד רשימה ארוכה של הבטחות שאין סיכוי שנתניהו יסכים לקיים. בתורת המשחקים קוראים לזה שיווי משקל נאש: מצב שבו אף אחד מהשחקנים לא יכול לשפר את מצבו באמצעות שינוי חד־צדדי של האסטרטגיה שלו. התוצאה היא שיווי משקל של אי־שיתוף פעולה, שמוביל לעוד סיבוב בחירות. או בקיצור: יאללה מכות. אז איך יוצאים מהפלונטר הזה? כדי לשנות את התוצאה, צריך לשנות את חישובי הרווח וההפסד שמובילים אליה. במהלך המלחמה בעזה עלתה הצעה שלפיה על כל שבוע שבו חמאס אינו משיב את החטופים, ישראל תשתלט על שטח נוסף ברצועה שלא יוחזר. הרעיון היה פשוט: אם המחיר של אי־הסכמה הולך ועולה, גם התמריץ להגיע להסכמה משתנה. להבדיל אלף אלפי הבדלות, אני מציע לגוש השינוי לאמץ את אותו עיקרון פוליטי: להפוך את המשך הקיפאון מבחירה נוחה לבחירה שיש לה מחיר. לגוש השינוי נכס פוליטי משמעותי שנתניהו אינו מחזיק בו: בהנחה שיש לו רוב יציב בכנסת, הוא יכול לשלוט בסדר היום הפרלמנטרי, בוועדות ובחקיקה, גם בלי להחזיק בממשלה. במקום להמתין שנתניהו יסכים לממשלת אחדות, גוש השינוי יכול להתחיל לממש את הבטחות הבחירות שלו כבר עכשיו. כך הוא משיג שתי מטרות במקביל: הוא מגיע לבחירות הבאות עם קבלות על מה שהצליח להעביר בכנסת, והוא משנה את מאזן הכוחות במשא ומתן על ממשלת אחדות. נתניהו אמנם נשאר ראש ממשלת המעבר, אבל הוא כבר לא היחיד שמחזיק במנופי כוח. איך זה עובד בפועל? כבר בשבוע הבא גוש השינוי צריך לבחור יו״ר כנסת חדש, להעביר לידיו את השליטה בוועדות ולהתחיל לקדם סדרת חוקים שיש עליהם הסכמה רחבה בין מפלגות הגוש. לא חוקים פרסונליים, לא חקיקת נקמה ולא ניסיון לכפות חוקה חדשה על חצי מהעם. חוקים ענייניים שמממשים התחייבויות לבוחרים, ושאפשר לקדם גם מול ממשלה לעומתית. הנה הצעת הגשה לתוכנית חקיקה שבועית: - הקמת ועדת חקירה ממלכתית לאירועי 7 באוקטובר. - ביטול חוקי הרפורמה המשפטית והשבת המצב שקדם לה. - חובת שירות לכול, צבאי או אזרחי, בהתאם לצורכי המדינה. - התניית תקצוב מוסדות חינוך בלימודי ליבה מלאים. - ביטול הקצבות לאברכים שאינם מתגייסים. - שינוי סדרי העדיפויות בהטבות דיור, מעונות ומיסוי לטובת עובדים ומשרתים. - הגבלת הריכוזיות והשליטה של קבוצות גדולות בענפי המזון והצריכה. - מתן אפשרות לרשויות המקומיות להפעיל תחבורה ציבורית בשבת. - חוק למאבק בפרוטקשן ובפשיעה כלכלית - הגנה על תקציבי תוכניות החומש לחברה הערבית לא כל החוקים האלה יעברו בתוך שבוע, ולא את כולם אפשר יהיה ליישם בלי שיתוף פעולה של הממשלה. אבל הכנסת יכולה להתחיל לקדם אותם, להעמיד אותם להצבעה ולייצר מציאות פוליטית חדשה. בכל שבוע שבו אין הסכמה על ממשלת אחדות, גוש השינוי מקדם עוד התחייבות לבוחריו. ובכל שבוע כזה נתניהו צריך להחליט אם הוא מאפשר לחקיקה להתקדם, או נושא במחיר הציבורי של התנגדות לה. במהלך ששת השבועות שבהם ינסה אייזנקוט להרכיב ממשלה, יכולים לקרות שני דברים. או שהמאזן החדש ייצור תנאים לממשלת אחדות אמיתית, עם שותפות פוליטית ואג׳נדה ברורה וחיובית לישראל. או שנלך שוב לבחירות. אבל הפעם, במקום להגיע לבחירות אחרי עוד כמה שבועות של מריבות ומשא ומתן עקר, גוש השינוי יוכל להגיע לבוחריו, וגם לבוחרי נתניהו, עם מסר פשוט: תראו מה הצלחנו לעשות בכמה שבועות, בלי ממשלה. עכשיו דמיינו מה נוכל לעשות בכמה שנים.