AreWeFilmingThis?

הדר מוכתר היא כבר לא עוד טרולית רשת שמנסה לגשש את דרכה למשרה כחברת כנסת, היא ראש קמפיין הצעירים של הליכוד. ולכן את הדברים שהיא אומרת פה לא צריך לנתח כדברים של טרולית רשת, אלא כעמדה שהליכוד בחר לתת לה במה רשמית, במסגרת הפרוייקט הגדול - להתיך את גוש הימין באופן מוחלט לתוך האינטרס החרדי. להפוך את נישואי הנוחות עם החרדים לשותפות אידאולוגית. העסקה של החרדים מול כל המערכת הפוליטית הייתה תמיד פשוטה - אנחנו נקבל את התקציבים שלנו, את הפטור שלנו, ואתם תעסקו בשלכם. זאת הייתה עסקה נוחה לכולם. זאת הייתה עסקה שבעבר אפילו לא הייתה תלוית גוש, אך בשנים האחרונות הפכה להיות הנחלה של הימין בלבד. עד שהיא הפסיקה להיות נוחה לכולם. ה-7.10 ומה שקרה בעקבותיו פתח לישראלים רבים את העיניים לגבי העסקה עם החרדים. זה התחיל עם שאלת הגיוס, אבל זה כבר מזמן לא רק עניין הגיוס, אלא האסימון שנפל לרבים לגבי מחיר העסקה עם המפלגות החרדיות בכל מה שנוגע ליכולת של מדינת ישראל להתקיים כלכלית, ממש ברמה המספרית. יותר ויותר ישראלים הבינו שהאירוע של חברה שהיא כבר גדולה והולכת וגדלה שמטילה את הפרנסה שלה על אחרים, לא יכול לעבוד. אותו מחקר מפורסם של פורום קהלת, שהראה איך כל משפחה לא חרדית מעבירה בכל חודש אלפי שקלים לכל משפחה חרדית (בממוצע), היה הסמל של ההבנה הזאת. אז מה עושים עם נישואי נוחות שהפסיקו להיות נוחים? החלק הקל יותר הוא לשכנע בקיומה של רומנטיקה, להפוך את החרדים לחלק מ"הגוש האמוני", על אף שהמפלגות החרדיות לא מחזיקות בדעות ימין בשום תחום שניתן להעלות על הדעת, לא מדיני ולא כלכלי, והשני הוא לשכנע שנישואי הנוחות האלו עדיין עובדים. ואת זה עושים באמצעות עיוות העובדות. מה שאנחנו רואים את הדר מוכתר עושה בסרטון הזה, וזה רק משל לקמפיין רחב בהרבה, ממחיש בדיוק את זה. משחק מטופש במספרים, שמנסה לשכנע שההעברות לחברה החרדית הן בכלל לא בעיה. מה הם בסך הכל מקבלים? איזה מיליארד שניים לתקציב הישיבות? אך המיליארדים הישירים שהחרדים מקבלים כחרדים הם לא מה שמעניין (וכמובן, שגם הם כוללים יותר מאת תקציב הישיבות). מה שמעניין אלו ההעברות שהחברה החרדית מקבלת באמצעות מדינת הרווחה, מיליארדים רבים, שנועדו לאפשר לשכפל את הפרוייקט החרדי של גברים שאינם יוצאים לשוק העבודה, מודל שאם ימשיך לגדול, לא תישאר מדינת ישראל להחזיק אותו. וכאילו ההצגה של הדברים היא לא חצופה מספיק, הדר מוכתר משווה את התקציב הספציפי הזה לתקציבים שמקבלים משרתי המילואים, מי שהחיים שלהם התהפכו יותר מכולם בשלוש השנים האחרונות, קבוצה שההתנהלות שלה היא ההפוכה בתכלית לאופן ההתנהלות של הציבור החרדי. אוכלוסיה שבניגוד לחברה החרדית לא נשארה בבית ב7.10 והתלוננה שמנסים לקצץ לה, אלא קמה ונלחמה. שעשתה מעשה. מי שהם עמוד השדרה הבטחוני והכלכלי של המדינה הזאת. זאת לא סתם בחירה מרגיזה. זאת בחירה מעוותת, וחצופה. בחירה ששמה על אותו מישור את מי שהתקציבים אותם קיבלו היו בשל פעולות שהם עשו, לתקציבים מגזריים שהושגו באמצאות תקציבים פוליטים, כדי לאפשר לאנשים, רק ממגזר מסוים, להמשיך ולעסוק בשלהם. השוואה שהיא לא רק חצופה, אלא שהיא גם בחירת נקודת השוואה מעוותת ברמה המוסרית. הבחירות האלו הן לא רק בחירות על עתידה של מדינת ישראל. הן בחירות על נשמתו של הימין. האם הימין יהיה מסוגל בסופן להתנתק מהעסקנות החרדית, מהתקצוב החרדי, מהבחירה במי שבחרו בשלוש השנים האחרונות לעמוד בצד, או שהימין ייקח כיוון לאומי, אחראי, ויבחר במי שכאשר יש אתגר אומרים הנני, ולא מתבכיינים ומסבירים למה הם לא מסוגלים לתרום. על זה היו צריכות להיות הבחירות בין המפלגות בתוך גוש הימין. זאת הכפפה שכל כך הרבה ימנים היו רוצים שתורם, על ידי מפלגות שהם יכולים להצביע להן. האם ישנה מפלגה בימין שהרימה את הכפפה הזאת? את החלק הזה של הפרשנות אשאיר לכם.