שירית כשר Shirith Kasher🇮🇱

עוד פעולת טרור בתמיכתו של האלוף בלוט ותחת הגנתו - שפיכת זבל יהודי בכניסה לבית ספר. אין ספק שמדובר בפעולה שכל תכליתה שמירה על הביטחון האישי של כל מחבל יהודי בשטח.

שלושה נתונים שאנחנו הישראלים חייבים להכיר לגבי הבחירות בארצות-הברית: 1. המועמדים הדמוקרטים המצליחים ביותר, אלה ש"הפכו" מדינות רפובליקאיות, אלה שהיכו בתדהמה את הסקרים, אלה שאחראים ל"רוב המפלצתי" של הדמוקרטים בקונגרס, הם המועמדים המתונים יותר של המפלגה. התקשורת הישראלית עוסקת המון בעבדול א-סייד, המועמד הקיצוני שניצח במישיגן, אבל בין כל הדמוקרטים שניצחו בסנאט, הוא הביא את המספרים הכי חלשים. מישיגן היא מדינה מתנדנדת קלאסית, הוא ניצח שם בפער של 7%. לשם השוואה, בטקסס, המועמד הדמוקרטי ג'יימס טלאריקו ניצח בפער של 12% (!), אירוע שהוא באמת רעידת אדמה פוליטית. בג'ורג'יה, הסנאטור היהודי ג'ון אוסוף, ניצח בפער של 18%, הישג בלתי-נתפס. אוסוף נבחר לראשונה לסנאט ב-2020 עם ניצחון דחוק של אחוז אחד בלבד. אפילו בקנזס, מדינה סופר-שמרנית, המועמד הדמוקרטי אדם המילטון, ניצח בפער של 5%... ניצחון דמוקרטי ראשון לסנאט שם מאז המאה ה-19 (!) הניצחונות המרשימים מאד של המועמדים הללו, צובעים באור חיוור את הניצחון של א-סייד. מישיגן זו מדינה שהדמוקרטים היו צריכים לנצח בפער דו-ספרתי לפי הנתונים של אתמול. ובאמת, המועמדת הדמוקרטית למושלת מישיגן, ג'וסלין בנסון, ניצחה בפער של 11%... אבל היו יותר מ-100 אלף דמוקרטים שהצביעו עבורה ולא הצביעו עבור א-סייד. 2. בגלל גודלו החריג של הניצחון הדמוקרטי, האגף הקיצוני במפלגה הולך להיות הרבה פחות משפיע בקונגרס הקרוב. לדמוקרטים יהיו 56 סנאטורים ו-250 חברי קונגרס, וזה נותן הרבה מרחב תימרון למנהיגי המפלגה. בואו נדמיין רגע לילה אחר של הדמוקרטים, לילה של ניצחון דחוק, שמסתיים עם 51 או 52 סנאטורים, כולל א-סייד. במצב כזה, "כל ממזר מלך", אי-אפשר לקדם אף חוק בלי התמיכה של א-סייד, והסיכויים של צ'אק שומר הציוני הגאה להיבחר למנהיג הרוב הדמוקרטי בסנאט, שואפים לאפס. בואו נדמיין רגע שבמקום 250 חברי קונגרס, היו לדמוקרטים רק 225, מתוכם 10-15 שמתנגדים לכל סוג של סיוע לישראל כולל כיפת ברזל. במצב כזה, שוב, אי-אפשר לעשות כלום בלי האגף הכי קיצוני של המפלגה, שיכול לקחת את כולם בני-ערובה לטובת אג'נדה אנטי-ישראלית. אבל זה לא המצב. ג'פריס, מנהיג הדמוקרטים בקונגרס, לא צריך את הרדיקלים כדי לשלוט בסדר היום, כי יש לו 250 אצבעות. זה רוב עצום. אי-אפשר לסחוט אותו. וחשוב לזכור, זה בן-אדם שביקר בישראל פעמים רבות בקריירה שלו, מכיר אישית את הצמרת הישראלית (תיכף נדבר על נתניהו והחובה הדחופה להעיף אותו), ואמנם יש לו ביקורת קשה על ישראל בנושאים מסוימים, אבל הוא ממש לא נגדנו. 3. וכאן מגיע החלק הכי חשוב: בהתנהלות מדינית חכמה, ישראל יכולה למצוא שותפים בקונגרס הדמוקרטי החדש, וגם בקרב מושלי המדינות הדמוקרטים ששולטים כיום ברוב המדינות בארצות-הברית. נציין בהקשר הזה את ידיד ישראל ג'וש שפירו, המושל היהודי של המדינה הכי חשובה בפוליטיקה האמריקאית, פנסילבניה, שנבחר מחדש ברוב עצום של 22% (!). אבל ישראל לא יכולה להרשות לעצמה עוד קדנציה של בנימין נתניהו. האיש הזה שרף את כל הגשרים לדמוקרטים המתונים. ג'פריס, שומר, שפירו, האנשים בפוליטיקה האמריקאית *שאוהבים את מדינת ישראל*, לא יכולים לשמוע את השם שלו, לא יכולים לראות את הפרצוף שלו, ואם הוא סמל השלטון של מדינת ישראל, אז אנחנו הולכים לאבד אותם. נקודה. הערה לסיום: החלפת נתניהו לא תפתור את כל הבעיות שלנו באמריקה. מי שחושב ככה, טועה בגדול. אבל השארת נתניהו זה מתכון לאסון מדיני שיהיו לו השלכות מסוכנות על ביטחון ישראל. נתניהו שרוף לא רק בצד הדמוקרטי, אלא גם אצל הרפובליקאים - סגן הנשיא מאשים אותו ישירות בהפסד שלהם בבחירות. ישראל חייבת קודם כל לצמצם את הסכנה המיידית שנובעת מהזיהוי המוחלט שלה עם המותג הרעיל והשרוף נתניהו. אחרי זה, תהיה עוד המון, המון עבודה. אבל כל עוד הוא בשלטון, אי-אפשר אפילו להתחיל לתקן את הנזקים.

נפגשתי היום עם יוסי ואורלי כהן, הוריו של עמית ז״ל, לבקשתו של יוסי להגיע ולהתנצל על הדברים הקשים שאמר בהפגנה מחוץ לביתי. הסכמתי להיפגש מיד מתוך הבנה שגם בעין הסערה, וגם ברגעי מחלוקת קשים - אסור לנו להפסיק לראות את האדם שמולנו. המילים הקשות שהוטחו בחנה ובי, במיוחד כשהזכירו את גל ז״ל, כאבו וצרבו עמוק. אבל ידעתי שמאחורי המילים האלו עומד אב שכול שנושא בקרבו כאב תהומי, בלתי נתפס. לכן היה לי חשוב לפגוש את יוסי ובהזדמנות הזו, להזכיר לכולנו: אחים אנחנו. גם כשלא מסכימים, חובה עלינו להקשיב. החברה הישראלית חווה תקופה קשה ומתמשכת של שכול, משבר וקרע פנימי. הדרך לריפוי אינה עוברת בטשטוש המחלוקות או בניסיון להכניע זה את זה, אלא ביכולת להקשיב, לכבד את הכאב של האחר, ולשמור על מה שמחבר בינינו כעם. זו האחריות של כולנו. זו בראש ובראשונה האחריות שלי. אמשיך לעשות הכל למען ישראל, הכל כדי שנהיה ראויים.

תובנות ראשונות לאזורנו, ולמה אמרתי שחייבים ממשלת שינוי עכשיו (לאחר שרציתי ויחלתי לממשלת אחדות בחלוקה של שלוש המפלגות). הלילה, יש מנצחת גדולה אחת (איראן) ומפסיד ענק אחד (ביבי נתניהו). לא להאמין, אבל במישרין או בעקיפין, הסיפור האמריקאי של השותפה (למרבה הצער היחידה) במלחמה נגד איראן שהמריצה את האנשים לקלפיות היה מחיר הדלק->מלחמה-> ביבי. ביבי לטוב (וכאמור כעת לרע בעיקר) הוא פרצופה של ישראל. הוא לא אחראי בלעדי לקריסה הדיפלומטית, אבל ההימור על רפובליקנים (למעלה מעשור כבר), העובדה שהוא נתפס כמי שהוליך את טראמפ למלחמה והעיקר הממשלת "ימין על מלא" שהביאה את השגריר הנוצרי ציוני הגדול של זמנינו, לקרוא לנעשה ביו"ש -"טרור יהודי", עם צווי מעצר בערך בכל העולם, הוא כעת ה-מטרה. למה? את המחיר למלחמת איראן שילמו (במזומן ובענק) הרפובליקנים בתבוסה מהדהדת. כבר במהלך הקמפיין היו רפובליקנים בקרבות מפתח, שדרשו את סיום המלחמה באופן מיידי. הסנטימנט הזה יתפוצץ עכשיו. לגבי הדמוקרטים? אין ברור מזה, הדרישה שלהם להפסקה מיידית של הקרבות ו-0 אשראי לשום מהלך כולל כל מהלך יצא לדרך באופן מיידי. לגבי הלאומנים הרפובליקנים פלג MAGA במפלגה בטח לא יוכל להגיד - טוב שילמנו מחיר, אבל היה שווה (בחירות 2018, הבחירות על החומה והיחס למהגרים) כי הוא נפל על חרב בדבר שמרגיז אותו יותר מכל, ושהובטח לו שיופסק The endless wars. כעת שני תרחישי קצה, שהפכו להיות הרלוונטים. הודעה בתבוסה של טראמפ (הלכה למעשה) ותוצר לווי של זה יהיה ניסיון להגיד/להסביר/לרמוז שהמלחמה נוצרה בצלם נתניהו (תינוק שנשבה) כדי להסית את האש ממנו. או להמשיך עניינים כרגיל ולקבל את הרוב המכריע של פוליטיקה האמריקאית, המנצחים והמובסים, מאשימים את ביבי (ככל שנשאר בתפקיד) בהמשך המלחמה הכי לא פופלארית בהיסטוריה המודרנית. בכל זאת עוד שנתיים כבר לא יהיה טראמפ ואנחנו (ואיראן) נהיה פה.... בהינתן התוצאות הללו, הדבר היחיד שחייבים לעשות בתחושת הבהילות המיידית היא לנסות להקים ממשלה *אחרת* ולהקים צוות משימה שיפעל במלוא הרגישות והאחריות מול שני צידי המתרס הפוליטי, כי אין שום סיכוי שבעולם, שלפחות בנושא של עחבי ארה"ב-ישראל, ניתן יהיה לאתחל מחדש את היחסים. אני לא אוהב פסילות פרסונליות, אבל הסמל של ממשלת ישראל לא יכול להיות עוד נתניהו. ירצה להכנס לממשלת ישראל? רק בתפקיד שר אוצר, לא בטחון ובטח ובטח לא חוץ. ככה פשוט, ככה עצוב.

אני בסך הכל קורא לעשות לביבי מה שהוא עושה לכולם 20 שנה (: מעבר לזה, בזמן שאתם ישנתם על האף, הציבו פה אנשים חסרי כל יכולת במשרדים הכי חשובים של מדינת ישראל. זה פוגע בכם, בילדים שלכם, בעתיד שלכם. אתם כל כך עסוקים בפוליטיקה קטנה, שאתם לא שמים לב שמי שמנהל לכם את החיים זה כל מיני ששי ביצים ואנשים שלא מסוגלים לנהל אפילו לא דוכן שערות סבתא. אתם משלמים הכי יקר, אתם קורסים מהמיסים הכי גבוהים, מהבירוקרטיה הכי חונקת, אתם עושים מאות ימי מילואים, נלחמים ללא הכרעה ב-7 גזרות ומממנים במיליארדים ציבורים שלמים של בטלנים, אבל לא תצליחו לעולם לעשות את הקשר המובן מאליו בין מי שמנהל את המדינה 20 שנה, לבור של החרא בו אתם נמצאים.