I work on auctions, fair allocation, and social choice. My son and daughter non-cooperatively curate my remaining time and interests.
Israel
Joined June 2017
- Tweets3.9K
- Following2.8K
- Followers533
- Likes9.2K
Yotam Gafni retweeted
פרסום ראשון
תקרית חריגה ביותר - אדם זר התקרב ליו״ר הדמוקרטים כשברשתו סכין.
במהלך סיור המרצת מצביעים של יו”ר הדמוקרטים, יאיר גולן בפארק המסילה בתל אביב, התקרב אליו אדם זר. מאבטחיו של גולן חסמו אותו וכשהתקרבו אליו, נשמטה סכין מתוך בגדיו ונפלה על הקרקע.
המאבטחים השתלטו עליו מיד. למקום הוזעקה מיד משטרה והוא נעצר.
גם אצלנו בקלפי הדוכן של מח״ל המטירו קללות וקריאות בוגד על כל מי שעבר ולא בא להם טוב בעין
לא שהם מזיזים למישהו. זה אפילו קצת גילטי פלז׳ר לראות אותם מתבזים ככה. אבל יכלו לפחות להגיע ליום הזה עם קצת הדרת כבוד
למי ניתנה הנבואה וכו׳, אבל אני חושד שבקרוב נתניהו יפטר או ישהה את אוריך, ״לאור החשדות החמורים״
זה יעשה את הרעש התקשורתי שהוא צריך, לאף אחד גם אין את הדרך לוודא שהם לא ממשיכים להיות בקשר, ואחרי הבחירות או שהוא יפסיד ואז זה לא משנה, או שהוא מנצח ואז הוא קובע את החוקים
שתי מחשבות על ביקורת עמיתים במצב הבינה המלאכותית הנוכחי:
1. אם אתם שולחים מאמר לביקורת, בחיאת שיהיה לכם את הכבוד המינימלי להוריד את כל המשפטים הגנריים סטייל ״זאת תוצאת אפשרות; לא בנייה מפורשת או טענה לקיום אלגוריתם פולינומיאלי״
(בכללי לא מובנת הנטייה של אסטרה לאפיין דברים דרך
ו(עוד עניין שדורש בירור) בגלל ענייני פרטיות אסור לי להשתמש בכלי בינה מלאכותית כדי לנסות להבהיר מה היתה כוונת המשורר, אני לא יכול להעביר את זה. אבל מהותית, אם ההוכחה נכונה, ואפשר היה להוציא לזה סרטיפקט פורמלי בלין, וכל כלי בינה מלאכותית היה יכול להבין למה הבינה המלאכותית שכתבה
סיפור ארוך אבל איכשהו נקלעתי עם בת 4 שלי למוזיאון תל אביב בחופש סוכות. חשבתי טוב אנחנו פה ננסה לעניין אותה אמנות תרבות עניינים. ואיכשהו העברנו שם קרוב לארבע שעות והיא לא רצתה בכלל ללכת ונפלה עליי התובנה ש*בשבילי* זה מקום מאד משעמם ומעייף שצריך כל הזמן לעמוד בו, אבל
אגב איכשהו גם בפעם הקודמת שהייתי במוזיאון תל אביב (שזה היה לפני... אולי 15 שנה) באתי עם ציפיות מאד נמוכות והיה לי ממש כיף. אבל אז זה היה יותר בקטע מדיטטיבי שהסתובבתי כל היום לבד במוזיאון וישבתי הרבה זמן מול יצירות שעניינו אותי והפלגתי בדמיון. כמובן שונה מהחוויה של לרוץ אחרי ילדה
נחתה עליי התובנה העצובה שהעניין הזה של כן ביבי / לא ביבי לא עתיד להסתיים עם האיש הבשר ודם שנקרא ביבי. השדרוג שלו לדמות אלוהית בשנים האחרונות (המונולוג של ינון מגל הוא דוגמא לזה) היא הכנה לזה שגם אחרי שיילך לעולמו הוא יככב בתשדירי בחירות של הליכוד עשור-שניים-שלושה קדימה.
על כסא הכבוד של ראש הליכוד עד חזרתו של ביבי מהעולם הבא. הרי הניתוק מהמציאות גם ככה הושלם ושום עובדה קונקרטית לא ממש משנה. הטיסה של פליידובאי היא דוגמא מדהימה לזה, היה (לא כמעט: היה) פיגוע טרור, שבבירור נובע מכשלים של הממשלה, וזה נתפס כהישג עצום של ביבי, שהכל נעשה בדברו.