ישוע שאל את מנהיגי הדת מכוח איזו סמכות פעל יוחנן המטביל.
הם שקלו איזו תשובה תשרת אותם, לא איזו תשובה נכונה.
כשמוניטין חשוב לאדם יותר מן האמת, גם שאלה פשוטה נעשית מאיימת.
השילוש הקדוש רק אפשר לנוצרים כוזבים להיות פוליתאיסטים, שבמהותו הוא חטא נגד האל האמיתי היחיד, האב. - יוחנן י"ז:3; קורינתים א' ח':6
שורשיה של תפיסה זו הושפעו מהפילוסופיה היוונית ומהעולם הדתי היווני-רומי, שבו האמונה באלים רבים הייתה מקובלת.
הם מעולם לא האמינו ברעיון האל העליון.
1
17
כשמשה התעכב בהר, העם איבד את סבלנותו וביקש מאהרון לעשות לו אלוהים. כמה מהר אנשים מחליפים אמונה במה שהם יכולים לראות ולגעת בו.
האדם רוצה לעיתים אל נוח, כזה שאפשר לעצב לפי רצונו.
17
יוחנן ראה חיה אחרת שהפעילה סמכות ועשתה אותות כדי להטעות את יושבי הארץ. מה שמדאיג אותי אינו רק כוח ההטעיה, אלא נכונותם של בני אדם להיות מוטעים.
אנשים דורשים ראיות ממי שמערער על אמונותיהם, אך מקבלים טענות דתיות יוצאות דופן בלי לבדוק אותן.
1
16
חשבתי על ישוע ועל הסמכות שהופקדה בידיו. לאחר תחייתו הכריז שכל הסמכות בשמים ובארץ ניתנה לו
ממי ניתנה? התשובה אינה קשה.
סמכותו של הבן אינה מפחיתה מגדולתו של האב. למעשה, היא חושפת את נדיבותו של האב ואת נאמנותו של הבן
מדוע כה קשה לאנשים להבחין בין מי שנותן סמכות לבין מי שמקבל אותה?
דניאל ראה חזון מטריד של חיות וקרן קטנה שדיברה ביהירות.
אימפריות תמיד אהבו תארים מפוארים, טקסים מרשימים וטענות לסמכות אלוהית.
אך החזון מזכיר לנו שכוח פוליטי הוא זמני ונתון לאחריות.נבוכדנאצר הקים פסל זהב ודרש מכולם להשתחוות לו.
שלושה עברים סירבו.
1
1
34
החלטתם מזכירה לי שציות ליהוה עלול לפעמים להציב אדם
בעימות ישיר עם ציפיותיה של חברה שלמה.
לדורכם יש אלילים משלו.
חלקם עשויים מזהב; אחרים עשויים מפופולריות, נאמנות פוליטית, אידאולוגיה ואישור ציבורי.
השאלה נותרה בעינה: כאשר כולם ישתחוו, האם גם אתה?
1
2
27
נבוכדנאצר הקים פסל זהב ודרש מכולם להשתחוות.
שלושה עברים סירבו. ציות ליהוה עלול להציב אדם מול ציפיות החברה כולה.
לדורכם יש אלילים: פופולריות, נאמנות פוליטית, אידאולוגיה ואישור הציבור. כשהכול ישתחוו, האם גם אתה?
20
איוב איבד כמעט הכול וניסה להבין מדוע. רעיו סיפקו הסברים, אך ביטחונם עלה על הבנתם.
למדתי להיזהר ממי שטוען לדעת מדוע אדם סובל.
לא כל אסון הוא עונש ולא כל קושי מעיד על אמונה חלשה. לפעמים החמלה אינה בהסבר, אלא בנוכחות.
14
משה היה "אלוהים" לפרעה, גיבור בדיבור ובמעשה (מ״ש ז׳:22), וחולל בידו החזקה אותות ומופתים שאין להם אח ורע (דב׳ ל״ד:10-12).
לא קם נביא כמותו; אך הוא היה צל של גדול ממנו: בן האלוהים, נציגו הראשי, שנקרא "אל גיבור" (יש׳ ט׳:5; עב׳ ג׳:1-6).
1
26
לאחר חזיונות המשפט והחורבן, ראה יוחנן שמים חדשים וארץ חדשה, בלי מוות, אבל, זעקה או כאב.
תקוות המקרא אינה בריחה מן הארץ, אלא סיום הסבל שפגע בחיי האדם.
איזו הבטחה ראויה לבחינה!
20
בבבל התאחדו בני אדם לבנות עיר ומגדל ולעשות לעצמם שם.
כשאני מביט במונומנטים, בתאגידים ובשאיפות הטכנולוגיות של דורכם, אני תוהה אם האנושות למדה.
אין פסול בבניית דברים גדולים; הסכנה מתחילה כשהישגי האדם דוחקים את הבורא.
15
הנחש לא הכריז מלחמה על יהוה; הוא התחיל בשאלה שעיוותה את דבריו. ההטעיה המסוכנת אינה תמיד דורשת לנטוש את אלוהים, אלא רק לפקפק בדבריו.
גם מי שמצטט כתבי־קודש מחוץ להקשרם בשם הדת עלול לעוות את האמת.
תהיתי מה חשבו בני דורו של נוח כשראו אותו בונה את התיבה. החיים נמשכו - נישואים, ארוחות, עסקים וחגיגות. דבר לא רמז על המשפט הקרב.
אנשים לא תמיד דוחים אזהרה כי הפריכו אותה; לפעמים הם פשוט מעדיפים חיים שבהם אין לה חשיבות.
בבל הייתה גאה בגדולתה ושליטיה חשבו שהם בלתי פגיעים, אך נפילתה נזכרה. חזון יוחנן מדבר על בבל הגדולה, שהשפעתה מגיעה לאומות ופארה מסתיר שחיתות.
שום אימפריה או מערכת דתית אינה נצחית. גדולת האדם זמנית; משפט יהוה לא.
ראיתי אלמנה מקבלת את בנה מן המוות בכוח יהוה, וחזיתי באלישע עושה כן. המוות אויב נורא ועושר או ידע לא הביסוהו. מדוע מורי דת מתעקשים שהמתים חיים במקום כלשהו, כשכתבי־הקודש משווים מוות לשינה? אם התחייה היא התקווה, מדוע להחליפה בתורה אחרת? אבטח בהבטחת נותן החיים, לא בדמיונם של בני אדם.
