היום לפני 25 שנה ברחתי מהישיבה בה למדתי חודשיים. כמה שעות לאחר מכן נפטר הרב שך. אבל ללוויה שלו לא הייתי מסוגל ללכת: אחרי חודשיים בלבד שהייתי בישיבה ליטאית, הרגשתי שכולם שם סתומים, לא היה לי עם מי לדבר בראש פתוח. המסע שלי למעשה התחיל בערך בגיל 15, כשהתחלתי לשאול את ה"למה". השאלה הזו די פסולה במגזר החרדי. שאלתי שאלה פשוטה: למה ללמוד תורה? הייתי לפני כן בישיבה לגילאים צעירים, מה שנקרא ישיבה קטנה, ששם ראש הישיבה דווקא כן היה מהאנשים שכששואלים למה, גם עונים תשובות. הוא הכיר לי את העולם הסמי-קבלי של הרמח"ל, שכל דבר שאנחנו עושים כאן משפיע בעולמות עליונים. כילד בגיל 15 זה מאוד התחבר לי ועניין אותי. הוא המליץ לי על ספר שלא היה מקובל שצעירים בני 15 לומדים, ולמעשה החבאתי אותו ולמדתי. הוא חיבר אותי עם עוד נער צעיר, ולמדנו יחד בספר הזה בחברותא. אחרי כך הבנתי שאין לי המשך בישיבות קלאסיות חרדיות. מאוד ניסינו להשפיע על ראש הישיבה שיפתח לנו ישיבת המשך. כי ישיבה לצעירים היא בטווח גילאי 13-17, ואחר כך עוברים לישיבה שהיא בטווח גילאי 16-24 תלוי בסוג הקהילה. היה דיבור שנפתח ישיבה חדשה, קטנה ומצומצמת, של עשרה בחורים. אבל ההורים של המיועדים חששו מאוד, כי המיתוג של בחור צעיר בגיל השידוכים נקבע לפי הישיבה שלו, ומי יודע אם הישיבה הזאת תצליח ומה היא תהיה. הם לא רצו להיות שפן ניסיון. אז הלכתי לישיבה סתם חרדית, ופשוט לא הרגשתי שם בנוח. אז לפני 25 שנה, הייתי כבר בן 16, והודעתי ל״משגיח״ (האחראי הרוחני על התלמידים בישיבה) שאני לא מתחבר לסגנון ואני עוזב. הוא שאל אותי לאן. אמרתי לו: לישיבת ״זילברמן״. זו ישיבה של קהילה ברובע היהודי שכן אוהבת לשאול למה ולהבין כל דבר ביהדות ובעולם. הוא שאל אותי מתי. אמרתי לו: עכשיו. והוא נכנס לשוק. הוא לא ראה את זה בא. ֿוככה פשוט עזבתי את מורשת הרב שך. הרב שך הוא זה שהתחיל את המלחמה ודחיקה הצידה של כל מי שלא מתיישר איתו. מה שהרב עובדיה עשה במגזר המזרחי, שדחק הצידה את כל הדעות והרבנים שלא חשבו כמוהו, ככה הרב שך עשה במגזר הליטאי. ביקשו ממנו לצאת נגד הרב זילברמן מהעיר העתיקה, (הרב שהחזיר את אורי זוהר בתשובה, עם תשובות ל״למה״). הרב שך ישב ודיבר איתו, להבין מה הדעות שלו. הוא דווקא התרשם. ואמר: ״כל עוד הרב זילברמן מאחורי החומות שם בעיר העתיקה, לא נורא״. אז הוא לא יצא נגדו. באותו זמן, לפני 25 שנה, בגיל 16, לא ידעתי כל כך מי זה הרב שך, מה פועלו ומה היחסים שלו עם הקהילה הזו. אבל הרגשתי מאוד לא קשור ללוויה שלו, ולא הלכתי. לעומת סדר גודל של חצי מיליון חרדים שכן הלכו. בקיצור, זה היה ביום שישי. ביום ראשון כבר הלכתי לעיר העתיקה והתחלתי ללמוד שם. למעשה, הקהילה שם די התמסדה ונעצרה במקום כלשהו שבו היא הרגישה בנוח. אני המשכתי לשאול איך צריך להתנהל בחיים, מה צריך ללמוד, איך צריך ללמוד, איך צריך לחיות, מה העיקר ומה פחות. מישהו לחש לי אז שאינטרנט יש הרבה אנשים שאוהבים לחשוב, כולל מהמגזר החרדי. בזמנו האינטרנט היה נחשב משהו טמא. לא הזכירו את המילה ״אינטרנט״, מקסימום "הרשת", או אפילו את זה לא. בכל מקרה, התחברתי לאינטרנט ונכנסתי לפורום שנקרא "עצור כאן חושבים". ושם באמת מצאתי אנשים שדנים בכל נושא ביהדות. פה אני מדבר כבר על גיל 21. התחלתי ללמוד שם את היהדות מחדש, קודם כל לקרוא, להבין. פתאום למדתי מושגים חדשים, חשיבה מחודשת. ושם התחלתי להבין שיש אנשים שבאמת גם חושבים כמוני, שצורת החיים החרדית כיום קצת נתקעה במקום לא טוב, ובניגוד למה שהיהדות מלמדת: - כולם הולכים למסלול למידת תורה על אף שלא כולם מתאימים - חיים על קצבאות - נמנעים מהגנה על העם - מפרידים אנשים על רקע מוצא וגזע ועוד… אבל בפורום הזה זה היה יותר רק דיונים תיאורטיים. לאחר מכן מצאתי פורום של אחד הדנים שם, בצלאל כהן, ובן דודו יצחק מאיר יעבץ, שפתחו פורום שלוקח את הדברים למקום היותר חברתי ומעשי. באותם פורומים כולם היו אנונימיים, כולם כתבו בניקים, ולא ידעתי באמת עם מי אני מדבר. והבנתי שזה לא הולך להגיע לעולם המעשה. אז פניתי שם למייסד הפורום, שאפילו לא ידעתי את שמו, ואמרתי לו: זה לא לעניין להישאר מאחורי אנונימיות. בוא נפתח פורום מצומצם לאנשים שמספרים את השם שלהם, ונהפוך את זה למקום של יותר דיונים בחיים המעשיים. משם הדברים עברו הרבה גלגולים. חלק מהאנשים שם הקימו את מפלגת טוב, שזה גלגול קדום למפלגת זך. של חרדים שרוצים חיים נורמליים על פי היהדות ולא על פי מה שהתקבע כאן מתוך מגוון אילוצים וחרדות. מאז זה עבר הרבה ניסיונות להקים מוסדות, להקים ישיבות, להקים קהילות, על ידי מגוון אנשים. עד לפני 10 שנים השתדלתי לעזור ולסייע לכל יוזמה. הקמתי עמותה שקיבלה תרומות ועזרה במימון חלק מהדברים. וגם הקמתי משרד שידוכים שיטפל בדאגה הקדומה של כל הורה חרדי שחרד מהלחץ החברתי ״מה יהיה בשידוכים״. אבל לפני עשור גיליתי שאין הרבה חרדים שרוצים לחיות ככה, בעיקר מתוך פחד ממורשת הרב שך, שכל מי שהיה שונה הודר אל מחוץ למחנה. ומעט האנשים שכן היו נקלעו למריבות שליטה. אז זזתי הצידה. עכשיו, לפני חודש-חודשיים, כששמעתי שמקימים את מפלגת זך, אמרתי לעצמי: הרי אין אנשים. אומנם עברו 10 שנים, ושמעתי שיש יותר מוסדות וקהילות וכו׳, אבל לא במספרים בגודל של מפלגה. אז שאלתי מה ההיגיון. לא קיבלתי תשובה טובה. אבל כן הבנתי שהפעם אני רוצה להירתם לזה בכל הכוח שלי. שהוא לא גדול ומשמעותי, אבל מה שנקרא לעזור ולשכנע, לא לעמוד מהצד. אז קודם כל סימנתי יעד: אין יעד כזה להגיע לכנסת, כי זה חסר סיכוי. אבל כן יש יעד להגיע לכמה שיותר קולות, שזאת תהיה באמת ספירת קולות, לראות כמה אנשים רוצים לחיות בצורה כזו. וכמובן בדקתי קודם את מפת הגושים, לראות שזה לא פוגע בגוש הימין שאני מאמין בדרכו, ימין מדיני וימין כלכלי. וראיתי שאלה לא מספרים בעלי משמעות. זהו. אז היום שמחתי מאוד לשים פתק זך בקלפי. ופתאום קלטתי: לפני 25 שנה בדיוק עזבתי את מורשת הרב שך, היום אני עוזר להתחיל מורשת חדשה של זך. האם הדבר הזה יצליח? נדע תוך זמן קצר. האם יש לכם עוד כמה שעות לעזור לזה להצליח? נדע תוך זמן קצר.