Daniel Sides דני סידס

איפה הם ראשי גוש השינוי, שיספרו סיפור כלשהו לתומכיהם הרבים, המאוכזבים, המיואשים? אלה בוחרים שרצו מאוד בממשלה אחרת, דמיינו מהפך שמעולם לא היה בסקרים, חטפו טלטלה אמש ומיד נקלעו למארב מתוכנן של מכונת התעמולה של נתניהו. שסיפרה להם על ניצחון מזהיר או תבוסה צורבת. בזמן הזה, מנהיגי המפלגות הרלבנטיות התעטפו בשתיקה, הלכו לישון, חשבו. הפקירו את השיחה לנתניהו. בדיוק כפי שעשו בכל השבוע האחרון של הבחירות. בסוף הנתונים מדברים, אבל פוליטיקה היא לספר סיפור.

כרגיל, המון מניפולציות. חלקן נובעות מאינטרס. והוא ברור: להציג את התוצאות המוגבלות של גוש השינוי כהצלחה. או להציג את אבדן הרוב של נתניהו כניצחון מוחץ. המרכיב השני קצת יותר חד פה. לנתניהו היה רוב שלשום בכנסת. הבוקר הוא איבד אותו. הוא כרגע אינו יכול להקים ממשלה. ללכת ולעשות מזה הצלחה מסחררת זה משונה. הספינים הם פוליטריקיות למתחילים. זו משגשגת כאן. יש פה ניסיון שנעשה מאז אמש לקבע סדר יום, לקבוע אקסיומות, לנתב אתכם לחשיבה מסוימת. מי שמנצח בכך הוא ראש הממשלה; מחנה השינוי עד כמה שידוע לי ישן. לא ממש מתדרך. לפני הקמת ממשלת השינוי התדרוך היה שאין מצב שבנט יילך עם לפיד וגנץ. ומנסור עבאס. אין מצב. ואז זה קרה. בואו נעצור רגע. אפקט הניגוד השלילי (Successive Negative Contrast) הוא ירידה חדה בביצוע או במצב הרוח כשתגמול מצופה (גוש שינוי גדול יותר מגוש הליכוד) מוחלף בתגמול קטן ממנו (הממשלה איבדה את הרוב, מכה לגוש נתניהו, אך הליכוד גדול בהרבה ממה שציפו). נכון לגבי עכברים ובני אדם, האפקט. מה שמעניין וכל הורה מכיר: הירידה במצב רוח עמוקה יותר אצל מי שציפה ליותר- מאשר אצל מי שקיבל את התגמול הקטן מלכתחילה. הטיה שמתחברת לכך מוסברת על ידי כהנמן - תוצאות נמדדות לעתים קרובות ביחס לציפיות ("הרגשתי מהפך, זה לא קרה!") ולא במונחים מוחלטים (גוש נתניהו ירד ב-9 מנדטים, לפחות, לפי הספירה כעת). יש עוד הטיה. מי שהציגו ודיברו אמש על בסיס נתונים שגויים (היוש סוקרי המדגמים) רוצים כעת "לפצות" על ידי רטוריקה שמשרתת את נתניהו. זו תופעה לגמרי טבעית, ואני יודע כי הייתי שם. חשוב להדגיש: אין לכתבים ופרשנים אלא את סקריהם, ובדרך כלל סקרים בישראל די אמינים (טוב, אולי כבר לא אחרי אמש). על דברים צריך להביט בצורה נקייה. היו 4 שאלות: 1. האם גוש נתניהו יאבד את הרוב. תשובה: נתניהו איבד את הרוב, לפי תוצאות האמת הנוכחיות. אם זה לא ישתנה, זו המכה הגדולה ביותר לגוש שתומך בנתניהו מאז שנתניהו התמודד ב-2006 בליכוד. תבדקו. 2. האם איזנקוט יכול להקים ממשלה ציונית יציבה של 61 ומעלה? התשובה היא לא. האם הוא יכול להקים ממשלת מיעוט בהימנעות של הערבים? גם לא. 3. מי מחזיק בגוש יהודי גדול יותר בכנסת (זו תמיד הייתה השאלה, ולא ציוני; אני לא חושב שזה צודק, זה המצב). התשובה: נתניהו. 4. מה קרה לליכוד? התשובה: הליכוד הפתיע והוא המפלגה הגדולה בכנסת. אך הוא איבד משמעותית מכוחו ביחס לבחירות האלה. בין 5 מנדטים ליותר, תלוי איך סופרים. התוצאה: לכל אדם שחושש/נגד נתניהו, החיים הבוקר אמורים להיות יותר קלים ושמחים ממה שהיו לפני שבוע. יש כנסת חדשה שבה אי אפשר להעביר הפיכה משפטית, ואי אפשר להשביע ממשלה חדשה של נתניהו (בהנחה שאיש לא יערוק, כמובן). אבל הציפייה הייתה יותר גדולה. נתניהו מנצל את הקפיצה מהציפייה למציאות, את ההטייה הזו, כדי לטעון שזה בעצם "ניצחון". זה לא ניצחון. זה הישג יפה ומרשים שלו- שלא מספיק כדי לקיים ממשלה. הדרך היחידה בה הוא יכול להיחלץ היא כעת באמצעות תמרון פוליטי. לעוד בחירות, או ממשלה בראשותו. התמרון הזה יקבל סיוע באמצעות האכזבה/ההטיה והדרך בה התקשורת המיינסטרימית, שמרגישה אשמה (אין לה על מה; בערוץ 14 נתנו לנתניהו 61 בשלב מסוים, נניח), רוצה "לפצות" את הליכוד ולקבל street cred על ידי הפיכת תיאורים מופרזים מאמש (גם שלי!) למחמאות סוחפות לנתניהו. סליחה על החפירה. ממליץ לנשום. לנשום. אין ספק שזו תוצאה *מאכזבת*; זה לא אומר הרבה על עצם התוצאה.