eldarmor

חדשות 12 ו"הדמוקרטים" זו אותה מפלגה

28 חודשי מאסר: נגזר דינו של סאן לוסיאן תבל, המורשע השלישי בפרשת גניבת מערכות ההגברה של מתן מרדכי ליאור, שנרצח במסיבת הנובה ב-7 באוקטובר. על המואשם נגזרו 28 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס בסך 10,000 ש"ח ופיצויים בסך 30,000 ש"ח. בנוסף, הורה בית המשפט על חילוט רכבו, ששימש לביצוע העבירה @Itsik_zuarets

חברים יקרים מודיע מעכשיו שמלחמה עם איראן לא יכולה לפרוץ דקה לפני החתונה של אח שלי מי שעושה את זה הלך עליו

יש מקום בארץ שהשתנה מבחינת גושים בין הבחירות הקודמות לעכשיו?

השאלה הגדולה כעת היא לא אם נתניהו רוצה אחדות, הוא רוצה, אלא אם איזנקוט יאזור אומץ לבחור בה למרות ההסתערות האכזרית הצפויה עליו במקרה כזה מהמגזר הרל״ביסטי שמעדיף הרפתקאות נמהרות עם המפלגות הערביות. כשיושב ראש ״ישר!״ ייתן אור ירוק אפשר יהיה כבר למצוא נוסחת שת״פ הגונה

שבוע טוב. מודה באשמה! התקשרתי הערב לטל. טל אוחנה ידידתי הטובה. לברך אותה על כניסתה לכנסת. טל ואני עובדות יחד על שיקום ישובי גבול הצפון. רק בראשון האחרון התכתבנו על הגרעין החדש שמתגבש לחיזוק אבן מנחם. אני אוהבת ומעריכה את טל מאד, ורציתי לשמוח בשמחתה. טל לא ענתה, אבל בטח תחזור אלי. בטוחה ששום דבר ישר/עקום לא יחרב את הידידות האמיצה בינינו

מיכאל שמש ('חדשות 13'): "התרחיש הכי ריאלי כפי שאני רואה אותו, הוא ממשלה אחת - הגוש של מתנגדי נתניהו האופוזיציה, מפלגות רע"מ ויהדות התורה. בכיר בליכוד אומר לי, זו ממשלה של 4 שנים. זה יכול להשתלם לבנט וליברמן מבחינת פוליטית, כי בצד של הדבר הזה הישג מאוד גדול - 'הזזנו את נתניהו'" @attaliami @gidonucko1 צילום מסך: 'חדשות 13'

אם אני הייתי אייזנקוט, בשבוע הבא הייתי מודיע שפניי לממשלת אחדות אמיתית. ובמקביל, הייתי משתלט על הכנסת ומתחיל לחוקק. כל שבוע חוק חדש, שמממש הבטחת בחירות של גוש השינוי מצד אחד, ומשנה את חישובי הרווח וההפסד של נתניהו מצד שני. המצב שנוצר אחרי הבחירות הוא פלונטר פוליטי כמעט מושלם: אף גוש לא יכול להרכיב ממשלה, אבל לאף אחד מהגושים גם אין תמריץ אמיתי להקים ממשלת אחדות. נתניהו אומר לעצמו: זו התוצאה הכי טובה שגוש השינוי הצליח להשיג. בבחירות הבאות הפער אולי יצטמצם, ועם קצת מזל אגיע ל־61. בינתיים אני ראש הממשלה, הכול פנאן. מבחינתי אפשר להישאר ראש ממשלת מעבר עוד שנה. מה יש לי להפסיד? מנהיגי גוש השינוי אומרים לעצמם: אין שום טעם להיכנס לממשלת אחדות עם ביבי. אין לו עניין בשותפות אמיתית, והוא ילעס כל מי שייכנס אליו לממשלה, בדיוק כמו שלעס את גנץ. וחוץ מזה, הבטחנו לבוחרים שלנו ועדת חקירה ממלכתית, ביטול חוקי ההפיכה, שוויון בנטל ועוד רשימה ארוכה של הבטחות שאין סיכוי שנתניהו יסכים לקיים. בתורת המשחקים קוראים לזה שיווי משקל נאש: מצב שבו אף אחד מהשחקנים לא יכול לשפר את מצבו באמצעות שינוי חד־צדדי של האסטרטגיה שלו. התוצאה היא שיווי משקל של אי־שיתוף פעולה, שמוביל לעוד סיבוב בחירות. או בקיצור: יאללה מכות. אז איך יוצאים מהפלונטר הזה? כדי לשנות את התוצאה, צריך לשנות את חישובי הרווח וההפסד שמובילים אליה. במהלך המלחמה בעזה עלתה הצעה שלפיה על כל שבוע שבו חמאס אינו משיב את החטופים, ישראל תשתלט על שטח נוסף ברצועה שלא יוחזר. הרעיון היה פשוט: אם המחיר של אי־הסכמה הולך ועולה, גם התמריץ להגיע להסכמה משתנה. להבדיל אלף אלפי הבדלות, אני מציע לגוש השינוי לאמץ את אותו עיקרון פוליטי: להפוך את המשך הקיפאון מבחירה נוחה לבחירה שיש לה מחיר. לגוש השינוי נכס פוליטי משמעותי שנתניהו אינו מחזיק בו: בהנחה שיש לו רוב יציב בכנסת, הוא יכול לשלוט בסדר היום הפרלמנטרי, בוועדות ובחקיקה, גם בלי להחזיק בממשלה. במקום להמתין שנתניהו יסכים לממשלת אחדות, גוש השינוי יכול להתחיל לממש את הבטחות הבחירות שלו כבר עכשיו. כך הוא משיג שתי מטרות במקביל: הוא מגיע לבחירות הבאות עם קבלות על מה שהצליח להעביר בכנסת, והוא משנה את מאזן הכוחות במשא ומתן על ממשלת אחדות. נתניהו אמנם נשאר ראש ממשלת המעבר, אבל הוא כבר לא היחיד שמחזיק במנופי כוח. איך זה עובד בפועל? כבר בשבוע הבא גוש השינוי צריך לבחור יו״ר כנסת חדש, להעביר לידיו את השליטה בוועדות ולהתחיל לקדם סדרת חוקים שיש עליהם הסכמה רחבה בין מפלגות הגוש. לא חוקים פרסונליים, לא חקיקת נקמה ולא ניסיון לכפות חוקה חדשה על חצי מהעם. חוקים ענייניים שמממשים התחייבויות לבוחרים, ושאפשר לקדם גם מול ממשלה לעומתית. הנה הצעת הגשה לתוכנית חקיקה שבועית: - הקמת ועדת חקירה ממלכתית לאירועי 7 באוקטובר. - ביטול חוקי הרפורמה המשפטית והשבת המצב שקדם לה. - חובת שירות לכול, צבאי או אזרחי, בהתאם לצורכי המדינה. - התניית תקצוב מוסדות חינוך בלימודי ליבה מלאים. - ביטול הקצבות לאברכים שאינם מתגייסים. - שינוי סדרי העדיפויות בהטבות דיור, מעונות ומיסוי לטובת עובדים ומשרתים. - הגבלת הריכוזיות והשליטה של קבוצות גדולות בענפי המזון והצריכה. - מתן אפשרות לרשויות המקומיות להפעיל תחבורה ציבורית בשבת. - חוק למאבק בפרוטקשן ובפשיעה כלכלית - הגנה על תקציבי תוכניות החומש לחברה הערבית לא כל החוקים האלה יעברו בתוך שבוע, ולא את כולם אפשר יהיה ליישם בלי שיתוף פעולה של הממשלה. אבל הכנסת יכולה להתחיל לקדם אותם, להעמיד אותם להצבעה ולייצר מציאות פוליטית חדשה. בכל שבוע שבו אין הסכמה על ממשלת אחדות, גוש השינוי מקדם עוד התחייבות לבוחריו. ובכל שבוע כזה נתניהו צריך להחליט אם הוא מאפשר לחקיקה להתקדם, או נושא במחיר הציבורי של התנגדות לה. במהלך ששת השבועות שבהם ינסה אייזנקוט להרכיב ממשלה, יכולים לקרות שני דברים. או שהמאזן החדש ייצור תנאים לממשלת אחדות אמיתית, עם שותפות פוליטית ואג׳נדה ברורה וחיובית לישראל. או שנלך שוב לבחירות. אבל הפעם, במקום להגיע לבחירות אחרי עוד כמה שבועות של מריבות ומשא ומתן עקר, גוש השינוי יוכל להגיע לבוחריו, וגם לבוחרי נתניהו, עם מסר פשוט: תראו מה הצלחנו לעשות בכמה שבועות, בלי ממשלה. עכשיו דמיינו מה נוכל לעשות בכמה שנים.

מי רוצה אחדות ולא קיבל? הדיבור על אחדות הולך ותופס תאוצה והוא כרגע משרת אדם אחד בלבד שתמיד רצה רק דבר אחד: להישאר ראש הממשלה. בכל מחיר. הוא תמיד עשה הכל ללא עכבות ובלי קווים אדומים כדי לעמוד ביעד שהציב לעצמו. אם זה כולל לשבת עם אהוד ברק, שיהיה. אם זה כולל לזרוק את החרדים לאופוזיציה ולהכניס את לפיד, שיהיה. אם זה כולל להזמין את מנסור עבאס לבלפור ארבע פעמים ולהתחנן שיכנס לממשלה שלו, שיהיה גם יהיה. פעמיים הוא נכנע ל״אחדות״. בשתי הפעמים יצא לי להיות שם ולראות מקרוב איך זה עובד. בפעם הראשונה, בזמן שגנץ היה בבלפור לחתום על הסכם הרוטציה בממשלה הפריטטית, ישבו בדשא מחוץ לבית יועציו ותדרכו נגד גנץ (ממש בזמן החתימה על ההסכם) מהדקה הראשונה שהממשלה ההיא קמה, היה צד אחד שאשכרה בא לעבוד ולהרגיע בתקופת קורונה קשה וצד שני שחיסל אותם בשיטתיות מדהימה. הייתי בחדר בחלק מישיבות הממשלה ובקבינט הקורונה (שהתנהלו בעיקר בזום) זה היה מופע ציני ואכזרי מחושב היטב שכל תכליתו היה לפרק את גנץ ומפלגתו ולהגיע שוב לבחירות כדי לא לפנות את כסא ראש הממשלה. שנים בודדות אח״כ יצא לי להיות שוב בחדר באותו יום רביעי אחרי ה7/10 כשבני, גדי וחילי נכנסו לממשלת נתניהו. ראיתי באיזה שטויות הליכוד התעסקו במו״מ הכניסה לממשלה ומי היתה מעורבת שם עד הקצה. כמה ימים לאחר מכן נשלחתי ע״י גנץ לסמוטריץ כדי לוודא שהתקציב שעובר (חודש אחרי תחילת המלחמה) הוא התקציב שהוסכם עליו ואין הוצאות פוליטיות שאינן קשורות למלחמה. זה לחלוטין לא היה המצב ועל אף שהיו סיכומים רק חודש קודם לכן, ביבי הפר אותם והעביר כספים קואליציוניים כאילו אין מלחמה. גנץ ומפלגתו הצביעו נגד התקציב גם בכנסת וגם בממשלה. לאחר מכן, נשלחתי מטעמם של גנץ ואייזנקוט למו״מ על חוק הגיוס עם החרדים (אטיאס, מקלב ובבצ׳יק) ועם גלנט שהיה שר הבטחון באותה העת. בחיי שהיתה נכונות להגיע לפשרה סבירה. גם של גנץ וגם של גלנט. החרדים התעקשו לא לזוז מילימטר וקיבלו גיבוי מאחורי הקלעים מאנשי ראש הממשלה. כל זה במקביל לאין סוף תדרוכים נגד גנץ ואנשיו, ביטול מסיבות העיתונאים המשותפות וריכוז מאמץ עילאי בהשמדתו הפוליטית של מי שנכנס בימיה הקשים של המדינה תחת האלונקה (כמה שאני שונא את המושג הזה) ומפלגתו באותה העת היתה הפופולרית בישראל. ביבי ואנשיו הוציאו להם את המיץ. לא היתה דקה אחת, לא בשנת 2020 ולא בשנת 2023 שהוא רצה אחדות. דרך אגב, אני רואה לא מעט אנשים שכותבים שאין שום ברירה מלבד אחדות. חלקם כתבו כך בעבר ולחצו בכל הכוח על גנץ להיכנס לממשלתו של נתניהו ואח״כ חבטו בו ללא רחמים. גם אני מאלה שמבינים שהאופציה הטובה ביותר כרגע היא ממשלת אחדות. כל דבר אחר גרוע יותר. אולי לא תהיה אופציה לתקן את הדרוש תיקון כרגע אבל לפחות נוכל לעצור את ההדרדרות. לעצור חוקים משפטיים חד צדדיים , לעצור מינויים הזויים, תקציב אחראי ואולי אפילו חוק גיוס וועדת חקירה על הטבח הנורא. האם צריך לדרוש את זה מאיזנקוט? ממש לא. האם מישהו חושב שמה שהיה לא יקרה שוב? יקרה גם יקרה. מי שדורש אחדות צריך לדרוש אותה מאדם אחד - ראש הממשלה נתניהו. צריך ליצור פלטפורמת אחדות שבה יש לנתניהו רק מה להפסיד אם לא יעמוד בהסכם. בלי שנתניהו ירצה, אחדות לא תהיה אלא דרך סלולה למחיקת ערך של השותפים ובחירות נוספות. אני רוצה אחדות. אני לא מאמין לנתניהו.

תיעוד בלעדי הערב במהדורה: הדיל המלא והמושחת בין ראש הממשלה נתניהו לבין הרב חיים יוסף אברג'ל שחשוד בעבירות מין בנשות קהילתו, חלקן היו קטינות. השר יואב קיש, המתווך, מבקש לסגור את המצלמה בחדר, ואז נתניהו מבטיח לרב לשנות את החוק ולהעניק לו תפקיד סגן שר במשרד ראש הממשלה, צפו בתיעוד: