itsme

שאלתי את עצמי מדוע שונאים את נתניהו כל כך, עד שהשנאה אליו הפכה לעיקר האמונה היחיד בשמאל הישראלי, כזה שמשתק את כל מערכות המדינה. יצאתי למסע בזמן. תחילה בדקתי את הטענה שבגלל ההסתה שלו נרצח יצחק רבין. לא מצאתי שנתניהו קרא לרבין בוגד. אדרבה, הוא ניהל מאבק נגד הסכמי אוסלו, ששינו את פני המדינה לרע, באופן שאפשר לומר שהיה מעודן יחסית למסע ההסתה נגדו בזמן מחאת קפלן. מתברר שאלו המאשימים אותו בהסתה הסיתו נגדו באופן מעורר חלחלה. אבל כנראה שהסתה היא עניין של זהות המסית. אז אולי הטענה שהוא מפלג נכונה? מתברר שמה שאסור לו מותר למחנה השמאל, שחלקים ממנו מסיתים באופן גס וחסר מעצורים, נגד ציבור הימין והחרדים. אלא שכידוע, כשההסתה מגיעה מהמחנה הנאור, היא הופכת מיד לחופש הביטוי. אז אולי הטענה שהוא מושחת נכונה? מתברר שדווקא התנהלות מערכת המשפט במהלך הגשת כתבי האישום נגדו מעוררת שאלות קשות על רמיסת כל הנורמות האתיות ומיום ליום מתרבות ההוכחות שההאשמות נגדו מתבררות כעלילת שווא. ובנתיים השופטים הודיעו שלא מדובר בשוחד. ואוסיף הערה, ראו את אהוד ברק, שמאז שעזב את ראשות מפלגתו הפך לטייקון. ואולי דווקא גם נתניהו ויתר על האפשרות להתעשר כדי לשרת את עם ישראל? רעיון שקשה לעכל כשכבר נקבע מי המושחת ומי הנאור. אז אולי הטענה שהוא גרם לטבח בגלל מימון חמאס נכונה? מתברר שחרף מימון חמאס, הטבח יכול היה להימנע אלמלא הכשלים החמורים של ראשי מערכת הביטחון, שהיו שקועים עד צוואר במרד צבאי סמוי. אבל למה לעסוק באחריותם כשאפשר לתלות הכול בנתניהו? ומה לגבי אחריות הסרבנים הנמצאים במחנה השמאל? אגב, בוועדת חקירה לאומית יחקרו כולם, ראשי מערכת הביטחון, הסרבנים ונתניהו. חוץ מזה, אותה שנאה לנתניהו הייתה קיימת קודם לכן, כך שזה מבטל זאת כסיבה לשנאה. ולבסוף נותרנו עם ״שרה נתניהו״. בשם ההגינות, אמרו לי איזו עוד אשת ראש ממשלה נסרקה במסרקות שנאה כאלו, כשכל צעד וכל אמירה שלה פותחים את כותרות החדשות? ואמרו לי איזה מילדי ראשי הממשלה בישראל נרדף אפילו בזמן היותו בגן הילדים? כנראה שגם לרדיפה משפחתית יש הכשר, ובלבד שהיא נעשית בשם הנאורות. ותמיד תזכרו, המחנה שאני מכנה מחנה השנאה, חצה את כל הגבולות, הסית נגד מנחם בגין וקרא לו רוצח, הסית נגד יצחק שמיר, ואם נחזור עוד בזמן, גם נגד ז׳בוטינסקי. המסקנה הראשונית היא שהשנאה טבועה עמוק ב DNA הפוליטי של חלקים בשמאל. וכפי שהשיב יצחק בן אהרן לחיים חפר כשנשאל לסוד אריכות ימיו: ״השנאה, חיים, השנאה״. מתברר שזה גם סוד הישרדותו של מחנה השמאל, האידיאולוגיות קורסות, אבל השנאה היא משאב שאינו מתכלה. ואני מבטיח לכם שאותה שנאה תופנה גם למועמד הימין הבא, על פי הכלל: ככל שהצלחתו תהיה גדולה יותר, כך השנאה כלפיו תגדל שבעתיים.