Yoel Motola

אמל״ק: איך הדת היהודית נחטפה על ידי פרוורסיה – מסה ליום הכיפורים במהלך היומיים האחרונים חוויתי חוויה משונה. לאחר שצייצתי נגד היוזמה של ״ראש יהודי״ לבצע תפילה בהפרדה בין גברים לבין נשים ביום הכיפורים, והודעתי על כוונתי להפגין (בהתאם לחוק) באופן שאינו ״מכבד״, לדעת שומרי מסורת, את התפילה (כלומר, בלבוש חלקי – ביקיני – ותוך כדי אכילה – שני דברים שלמיטב ידיעתי אינם לא חוקיים), פורסם מספר הטלפון שלי במגוון פלטפורמות ומאז אני חווה הטרדות בלתי פוסקות. אופי ההטרדות הוא מגוון. החל משיחות טלפון חוזרות (הכוונה לעשרות שיחות בשעה, כולל באישון לילה), דרך הודעות וואטסאפ שאת אופיין אפרט תכף, וכלה בציוצים אלימים ומטרידים מינית, או פרסומים של מספר הטלפון הפרטי שלי בקבוצות וואטסאפ, טלגרם וטוויטר. לגבי הודעות הוואטסאפ – מה שמשונה ותמוה במיוחד הוא הפער הגדול בין תמונות הפרופיל של הגברים שכתבו לי – חלקם צולמו עם כיפה, עם בני משפחה כולל ילדים, לעיתים אפילו בלבוש חרדי, לבין תוכנן של ההודעות. בחלק מן ההודעות הם ביקשו לפגוש אותי כשאני בביקיני, שאשלח להם תמונות בעירום, או שהסתפקו בשלל התחכמויות כמו בקשה לאתרוגים ״עם פטמות״ (אדגיש, החלק המדובר באתרוג מכונה ״פיטם״). נדהמתי נוכח הפער בין עצם הדרישה לתפילה בהפרדה, שאותה התבקשנו כחילונים לכבד בשם עקרונות של ״צניעות״, לבין היעדר הצניעות המוחלט בהודעות המיניות במפגיע שקיבלתי, שמעבר להיותן הטרדה מינית, נוגדות את ההלכה ממגוון טעמים, אחד מהם הוא אותה ״צניעות״ מדוברת. הפער הזה הביא אותי למסקנה שאותם אנשים, רבים מאד אגב, אינם מתעניינים בצניעות. כמו באונס פר אקסלנס, המטרה שלהם היא השגת שליטה על הגוף הנשי באמצעות דיכויו. הפרדה היא אופן אחד של שליטה על הגוף הנשי. הטרדה מינית היא אופן אחר. אונס ותקיפה מינית – אופן נוסף. אבל כולם נובעים מאותה תאווה פסיכולוגית לשלוט בגוף הנשי ולהכפיף אותו לרצון הגבר האלים. כל הפסיכולוגים יגידו לכם שהרצון הזה לדיכוי סובייקט בניגוד לרצונו תוך שימוש באמצעים מיניים הוא פרוורסיה. זה מה שזה. סטייה. הסטייה הזו נעטפת באופן אסטרטגי במילים כמו ״מסורת״ שכן ״מסורת״ היא מילה שהקונוטציה שלה היא חיובית. היא מרמזת על פולקלור, על קהילתיות, על שיבה לבית אבא. על יידישקייט. אלא שבדומה למה שנעשה לי בוואטסאפ, גם הרצון של ״ראש יהודי״ לכפות את ההפרדה המגדרית במרחב הציבורי בניגוד לרצונן של נשים רבות בתל אביב לא היה אקט של ״מסורת״ אלא אקט אלים שמזכיר במובנים רבים פרוורסיה מינית. אקט של הפגנת כוח אלימה נגד נשים שאינן מעוניינות בכך. הנשים התל אביביות – או לפחות חלק משמעותי מהן - *אינן* מעוניינות במרחב ציבורי שכניסתן אליו מוגבלת. הכפיה על קיומו של מרחב כזה, שכרטיס הכניסה אליו הוא מגדרי, הוא אקט פרוורטי של כפיה. האנשים שמתעקשים לכפות עלינו, הנשים התל אביביות החילוניות, את ההפרדה הזו – הם אנשים בעלי מנטליות סוטה. כך גם התגובה של אותם אנשים למאבק שלי היא סוטה. הדבר ניכר היטב באופי הכמעט דמוני שבו הוא התנהל. בין השאר, המתקפה עליי כללה יצירת תמונות AI שבהן אני עירומה, תוך הצעת גופי לכל דורש (כפי שניתן לראות בתמונה כאן). מרגע שיצאתי נגד ניסיון הכפיה, גופי הופקר והופקע ממני. מרגע שדיברתי במינוחים שנחשבו ״מיניים״ (באופן מעוות, שכן, מה מיני בביקיני? עצם התפיסה של ביקיני כמיני היא פרוורסיה מעוותת בפני עצמה.) על ידי הגברים הדתיים שקראו את הטקסט – הפכתי מותרת לכל. המיניות שלי הופקעה ממני. נהייתי, בעל כורחי, לזונה שלהם. את המתקפה עליי ביצעו הגורמים הדתיים באותו אופן אלים שבו פועל הבאסיג׳ באירן (אך במגבלות הפרטיזניות של גוף שאינו זוכה באופן פורמלי לכוח מוסדי מדינתי). גם הבאסיג׳ משתמש באיצטלה דתית (האיסלאם) כמנגנון אלים של דיכוי פיזי ונפשי, שאין לו קשר אמיתי לדת. יש לו קשר לשליטה. הבאסיג׳ הוא אמצעי לכפיית דיקטטורה ולהשתקת מתנגדי משטר, שוב, באיצטלה של מסורת דתית שצובעת את המעשים האלימים בגוון ערכי. הבאסיג׳ שהופעל נגדי נועד להפחיד אותי על מנת שאשקול את מילותיי בהמשך. שאגביל את חופש הביטוי שלי. לא בכדי אחד מן הגברים שכתבו לי שאל אותי ״נו, את מפחדת כבר?״. *את מפחדת כבר?* הבאסיג׳ היהודי, שכאמור פועל באופן יחסית פרטיזני, יונק את ההשראה שלו ממסורות דיכוי קודמות לו (״מסורת״, כבר אמרנו :)). מסורת הדיכוי הראשונה היא משמרות הצניעות של החברה החרדית. התארגנות פרטית של הממסד החרדי שנוהג, באופן לא חוקי, ככוח פנים קהילתי פסבדו-משטרתי. במדינה מתוקנת רק למדינה עצמה יש זכות להפעיל (במגבלות החוק) כוח על האזרח. החברה החרדית מצאה דרך לעקוף את המגבלה הזו ולייצר ״מדינה בתוך מדינה״ שבה החוק ה״רגיל״ אינו תקף. פעלת באופן שאינו תואם את נורמות הקהילה החרדית? חבורת גברתנים יגיעו אל סף ביתך לאיים עליך. את אותה ״מדינה בתוך מדינה״ מיישם הבאסיג׳ היהודי. חרגתי מן הנורמות הדתיות של צניעות באופן הביטוי ה״מתריס״ שלי, ולכן חבורת גברתנים נשלחו אל סף ביתי הדיגיטלי. אל הטלפון שלי, אל הוואטסאפ שלי, אל המרחב הדיגיטלי שלי. מסורת הדיכוי השניה היא ההתנחלויות. בגדה המערבית מוקמות התנחלויות באופן בלתי חוקי כבר עשרות שנים. זה מתחיל במאחז קטן על קרקע פרטית פלסטינית, ומתרחב. תקדים זעיר שהולך ומתרקם לכדי יישוב. מי שמנסה לערער על התקדים הקטן נתקל באלימות. זוהי פעילותם של נערי הגבעות, שמתעמרים השכם והערב בפלסטינים, לעיתים עד כדי רצח. הם פולשים לקרקעות שלהם. הם מכים אותם. הם מגיעים לסלון בתיהם. הם אפילו מחרבנים שם. פיזית מחרבנים. לא פיגורטיבית. קקי. מה ששמעתם. את אותה אסטרטגיה מקיים ״ראש יהודי״ בתל אביב. הם לא מסתירים את זה. הם אומרים זאת בריש גלי. מספיק גוגל קצר כדי להבין שזו המטרה הסופית. הדתה. הם רוצים להפוך את תל אביב לדתית. לצורך זה הם מקימים בעיר ״מאחזים״. גרעינים תורניים קטנים. הגרעינים הולכים וגדלים. הולכים ובאים בדרישות. והכל באיצטלה המיתממת של ״מסורת״. קצת מסורת. קצת יידישקייט. קהילה יהודית, מה יש לכם. השימוש במילה ״מסורת״ הוא ״אס״ שקונות גם מובילות דעת קהל חילוניות, שמיהרו להגן על התפילה בהפרדה בלב תל אביב, בטענה שהן אינן חשות מופלות מן ההפרדה. אבל שוב, הן חוטאות לתמונה הגדולה. לאסטרטגיה הדמונית של ״נפרד אך שווה״. לאורך ההיסטוריה האסטרטגיה המיתממת הזו שימשה גזענים על מנת לרכך את ההתנגדות למשנתם הגזענית. כך גם ב״נפרד אך שווה״ של ״המסורת״. ודוק: כאשר רבנים – גם אורתודוקסים - ראו צורך מציאותי לשנות את ההלכה, הם מצאו כלים הלכתיים פורמליסטיים לעשות זאת. הילל הזקן התקין פרוזבול מתוך צורך קנייני. אלא שזכויות נשים, בתרבות האורתודוקסית, שוות פחות מקניין. מכוח פרוורסיית הדיכוי של הצד הגברי הפריווילגי, רבים מן הרבנים האורתודוקסים לא רק שאינם מוצאים ״הקלות״ אלא אפילו מגדילים עשות ונוהגים בשנים האחרונות מדיניות של הוספת ״החמרות״ הלכתיות. הטעם לזה הוא פוליטי. הוא נובע מן החשש ל״התפקרות״ של הדור הצעיר נוכח ריבוי הפיתויים של החברה המודרנית. אין כאן קשר להלכה. יש כאן קשר לכוח. כוח שמחפש הצדקה ולגיטימציה, ומוצא אותו, בקלות מקוממת, במילה ״מסורת״. מאותה הסיבה היהדות האורתודוקסית בישראל רודפת את הזרמים הקונסרבטיביים והרפורמים. הזרמים הללו הוקעו בקרב היהדות האורתודוקסית ככתות של כופרים. האורתודוקסיה - בהבינה את הסכנה שבתחרות עם הזרמים הללו שבאמת מציגים אלטרנטיבה יהודית מכילה, מתקדמת, פולקלוריסטית ומודרנית - השתלטה באופן אגרסיבי על כל מוסדות הדת, והפכה את הזרם האורתודוקסי למונופול דתי. הם אחראים על כל תחומי המעמד האישי של יהודים בישראל. הם והם בלבד. שוב. רדיפת כוח שמתחזה ל״מסורת״. מסורת הדיכוי השלישית היא ארגוני הימין האלימים כ״לה פמיליה״. עליה לא ארחיב כאן, גם מכיוון שנידונה עד זרא במסגרות אחרות. לפני זמן מה קרא מורי ורבי, פרופסור אסא כשר, לזרמי הציונות הדתית ולחרדיות ״מוטציות״. הוא הקים עליו אנשים רבים. גם דתיים, אבל גם חילונים, שהתרעמו נוכח השימוש במילה הקשה הזו. אלא שכוונתו של כשר לא הייתה לגדף או להסית. מטרתו הייתה הפניית תשומת הלב לסכנה הגדולה שבזוג הזרמים האלה, שמשתמשים ביהדות, בכמיהה הקולקטיבית שלנו לקהילתיות, מסורת ופולקלור, באופן מניפולטיבי שנועד לקנות להם עוד כוח. כוח להתגזען. כוח לדכא – ערבים, נשים וחילונים, ובשנים האחרונות גם ״שמאלנים״. זו אינה ״מסורת״. אל תקנו את זה. אל תאמינו לזה. *את כבר פוחדת?* כן. אני פוחדת. אבל לא רק עבורי אני פוחדת. אני פוחדת גם עבורכם. כי לא ירחק היום שבו הבאסיג׳ היהודי יעמוד גם על סף דלתכם.