Ruth Gophen🏳️‍🌈

שעתם של השענים ביום שלישי ב-22:00 כולנו הסתכלנו על המסך וחיכינו למספר אחד. 61. הוא לא הופיע. לא אצלנו, בטח לא אצלו. אני יודע. גם אני רציתי נצחון בהיר, מיידי, כזה שהולכים איתו לישון. זה לא מה שקיבלנו. מה כן קיבלנו? 77.7 אחוזי הצבעה, המספר הגבוה ביותר מאז 1999. העם בא. נתניהו קיבל 53 מנדטים. התרסקות. אפילו מהמספר הקטן הזה, 13 מנדטים הם של מפלגות שמודיעות שהן לא ציוניות. נשארו לו 40. זה מה שיש לו. מה שהוא לא יעשה, אין לו מאיפה להביא ממשלה. אז ניצחנו. זה לא נצחון בנוקאאוט. זה נצחון בנקודות. גם אותו סופרים. נצחון זה נצחון. עכשיו מגיע הדבר הקשה באמת: לנסות להקים ממשלה. אנחנו חייבים את זה למי שעמד בתור ביום שלישי, למי שטס במיוחד, למי שעמד מחוץ לקלפי שמונה שעות ושכנע אנשים. זה יהיה קשה. אין לי תעודת ביטוח. זה לא מדע מדוייק ואפילו לא מכונאות, זה הליך פוליטי מסובך. אבל יש לנו דבר אחד שלא היה לנו ביום שני בבוקר: רוב ישראלי עצום שהודיע שזה מה שהוא רוצה. אז אני צריך לבקש מכם משהו שקשה לבקש מישראלים: סבלנות. קמפיין בחירות הוא הדבר הכי מוחצן שיש. הכל בחוץ, הכל מהר, הכל עכשיו, כל שעה כותרת. הרכבת ממשלה היא ההפך הגמור. עושים אותה בחדרים קטנים, לאט, בלי מצלמות. מי שמדבר עליה בדרך כלל לא באמת מעורב בתהליך. אני יודע שהמין האנושי שונא אי-ודאות, אבל תחשבו כמה הייתם שונאים לגלות עוד חודש שבשביל כותרת או איזו הדלפה לא עבדנו חכם, שקט ומדויק. זוהי שעתם של השענים, לא של המכים בגונג. שען לא מרעיש. הוא יושב עם זכוכית מגדלת, מזיז גלגל שיניים אחד, ואז עוד אחד. בסוף השעון עובד. אף אחד לא יודע איך הוא עשה את זה, או כמה זמן זה לקח. העיקר שהשעה נכונה. אם אתם רוצים לדעת אם קורה משהו מאחורי השקט שאתם שומעים עכשיו, התשובה היא כן.