ציוץ אישי. אישי פוליטי. ב-27.10, לפני כמעט לפני שלושה עשורים, נפצעתי קשה מאוד בקרב פנים אל פנים עם לוחמי חיזבאללה בין ריחן לסוג׳וד. איבדתי ריאה, תפקוד ביד (וקצת), ועברתי שנים של שיקום לא פשוט. המח״ט שלי בגולני בתקופה ההיא היה גדי אייזנקוט, ומפקד הגזרה יאיר גולן (שהעלה אותי למשפט על טעות בניווט כמה שבועות קודם). מאז ועד היום לא הפסקתי לרגע להאמין שצריך ואפשר להפוך את המקום הזה למקום טוב יותר, והקדשתי את חיי כדי לנסות לעשות את זה ממש בכל יום מאז. ב-27.10, יום שלישי הקרוב, האפשרות הזו, להפוך את ישראל למקום טוב יותר, עומדת למבחן הגדול ביותר שאני חוויתי בחיי הבוגרים. לא בגלל השאלה מי ינצח בבחירות, אלא בגלל השאלה מי אנחנו נהיה, מה הסיפור שלנו, ומה נראה במראה ביום שאחרי הבחירות. מעולם בהיסטוריה של ישראל השאלה שעומדת על הפרק לא הייתה ברורה יותר. אם אחרי ארבע שנים של ממשלה קיצונית, משיחית, אלימה, מושחתת וכושלת, הציבור הישראלי יבחר שוב בנתניהו לראשות הממשלה, זהו איתות ברור לחברה הישראלית ולקהילה הבינלאומית שישראל כפי שהכרנו אותה כבר לא קיימת עוד, ושישראל החדשה מבוססת על הסיפור והערכים של בן גביר, סמוטריץ׳, החרדים ושאריות הליכוד הפופוליסטי. מהצד השני, אם יתרחש כאן מהפך, כפי שאני מאמין ומקווה שיתרחש, יהיה לנו עוד המון מה לתקן, אבל לפחות נוכל להמשיך להאמין שתיקון הוא אפשרי כי הפלטפורמה הערכית והזהותית, עבורה אני ואחרים סיכנו את חיינו, חינכנו את ילדינו, ופעלנו בכל דרך כדי לקדם, היא עדיין הבסיס עליו מושתתת מדינת ישראל. זו צומת שממנו לרבים מאיתנו יש תחושה שלא תהיה ממנו חזרה. באופן אישי, אני לא ישן כבר חודשים, גם מתוך דאגה עצומה לגורל המקום הזה, אבל גם בניסיונות לא פוסקים לסייע לכל מי שפועל כדי להביא לשינוי המיוחל. קשה לי לתאר במילים כמה תקווה ואפילו שמחה מעוררת בי האפשרות או המחשבה שאייזנקוט, המח״ט שלי לשעבר, עשוי להיות זה שיוביל את ישראל לתיקון. האנושיות, הערכיות, היושרה, והדרך - זה כל מה שהייתי רוצה לראות בראש הממשלה שלי. ועדיין, כדי שהתמונה תהיה שלמה, וכדי שיהיה כאן תיקון אמיתי, לצערי לא אוכל להצביע לו. פשוט כי לצד איזנקוט כראש ממשלה, ב-27.10 ישראל חייבת שיאיר גולן והדמוקרטים יהיו גדולים. הם עמוד האש הערכי שלפני המחנה, הם ישראל הדמוקרטית, היהודית, הבטוחה והשוויונית שאני כל כך רוצה לראות כאן. הם אלו שמבינים וגם אומרים בצורה מפורשת, שאם ישראל לא תהיה מתקדמת, שוויונית, שוחרת שלום, ומוסרית, היא לעולם לא תהיה בטוחה, ולא תוכל לקיים את החזון הבסיסי על בסיסו הוקמה. לשמחתי, העובדה שבישראל אין שום משמעות לגודל המפלגה הגדולה, אלא רק לגודל הגוש, מאפשרת לי פריביליגיה אדירה - להצביע למפלגה שחשוב לי שתוביל את ישראל מבחינה ערכית (הדמוקרטים), ולסמוך עליהם במאה אחוז שיתמכו באיזנקוט, שאני כל כך מאמין בו לראשות הממשלה. כשזה יקרה, כשהסיפור שלנו יחזור להיות שלנו, אני ועוד הרבה אחרים, נוכל לחזור לישון בשקט. טוב, אולי ללילה אחד, כי אחריו נתגייס בכל הכוח לסייע לממשלה החדשה לתקן את המדינה.

סכנה לכל הגוש. נקודה. כך ייכתב בדברי הימים. דגלים אדומים ושחורים הונפו, אבל ״ישר״ המשיכה ללכת עקום